הגעתי עם טי-שרט, אבל זה היה בסדר. Casual Thursdays זה לא באמת רעיון חדשני ונוהל שכזה קיים בקרב משרדים רבים, ועדיין מאוד שימח אותי להיקלע לאחד כזה כשנכנסתי אל המשרדים החדשים של אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM) במגדלי אלון. ג'רמי קיבל את פניי (בקז'ואל כמובן) והוביל אותי אל חדר נעים, כזה שמצויד בספה גדולה ושגרם לי להתרכך.
לג'רמי סיף מלאו 34 בספטמבר. הוא נולד בצרפת, בן זקונים למשפחה עם ארבעה ילדים, ובגיל שנתיים עבר לאנגליה. למד משפט אנגלי ואיטלקי באוניברסיטת אוקספורד, ולאחר שסיים את ההתמחות הצטרף למחלקת מימון פרויקטים במשרדי הפירמה הגלובלית Linklaters בלונדון. הוא בכלל היה אמור לעבור לניו יורק, אבל לאחר שהפסיד בהגרלה לקבלת הויזה, הצטרף אל משפחתו ועלה לישראל. לאחר שהתראיין בלא פחות מ-11 משרדים שונים, התחיל לעבוד במשרד ERM. עד כאן לגבי הסקירה ההיסטורית.
שנת 2018, 5 שנים לאחר מכן, ג'רמי הוא השותף הצעיר ביותר במשרד, עוסק בעסקאות בינלאומיות, הייטק, מיזוגים ורכישות ומימון פרויקטים. בנוסף, הוא מכהן כאחד המנהלים של ארגון LGBTech, וגם ייסד את ארגון Israel Diversity Standard או IDS, שפועלים לקידום שוויון זכויות בעבודה בקרב מיעוטים ככלל, ובקרב חברי קהילת הלהט"ב בפרט. תכף נדבר גם עליהם.
גם גיי וגם עולה חדש. לייבלים שמאפיינים שניהם קבוצות מיעוט.
"אז הנה בשבילך – אני גם דתל"ש, בא ממשפחה מסורתית, חובש כיפה, הכל. למעשה גם היום אני אוכל כשר ומשתדל לשמור על מסורת."
שואו אוף, אני חושב לעצמי. אז מה אם אני עוד סטרייט, צבר וחילוני. גם בי יש דברים מיוחדים.
אבל בואו נתמקד בג'רמי.
"יצאתי מהארון יחסית מאוחר, בגיל 24, ממש בסוף הלימודים, וכשהתחלתי לעבוד ב-LinkLaters היה לי מאוד נוח לדבר על זה בחופשיות. בכלל, באנגליה הדברים הרבה יותר מסודרים. יש ארגון בשם Stonewall שפועל במדינה, במטרה לעודד ולהנחות חברות כיצד לשלב את חברי הקהילה במקום העבודה, ומדי שנה הוא מפרסם דירוג של חברות בהתאם לרמת הגיוון והשוויון שלהן. מעבר לזה, בהרבה חברות גדולות באנגליה יש LGBT Network מפותחת מאוד, וזה בכלל לא נחשב לדבר יוצא דופן – באופן כללי קיימות רשתות קשרים שמתרכזות במגוון קבוצות ולא רק של חברי קהילת הלהט"ב, בין היתר נטוורק של יהודים, מוסלמים, נשים ועוד. לעומת זאת, ובניגוד למה שכנראה רוב הישראלים חושבים, כאן בארץ כל נושא הנטוורקינג היזום והמסודר הרבה יותר חלש ונמצא שנים אחורה במונחים של התקדמות והכרה."
ואז הגעת לישראל.
"כן. הגעתי לארץ, בלי יותר מדי קשרים או היכרויות עם אנשים, ומהר מאוד הבנתי שאם אני רוצה להתקדם, ובכלל לא משנה על איזה עולם תוכן מדובר, אני צריך לפתח נטוורק. הקשר שלי לאנגליה בבחינת הבינלאומיות הוא חשוב, אבל הרבה אנשים מחזיקים קשרים באנגליה, כך שזה לא באמת יכול היה להיות הבידול שלי. חיפשתי לייצר רשת היכרויות, גם ברמה החברית וגם ברמה העסקית, אבל לא באמת מצאתי. מכר של אחותי היה אז ממקימי ארגון LGBTech, ודרכו התחלתי את הפעילות שלי שם. למרות שלא באמת הייתי בעולם הטכנולוגיה, ראיתי שזו הזדמנות להכיר אנשים, והתחלתי לקחת חלק בפעילות הארגון. משם הכל התחיל.
מעבר לזה, התחלתי לראות לנגד עיניי את המטרה והשליחות. מה שהארגון הנפלא הזה הצליח לעשות בשנים האחרונות מבחינת מודעות בשוק, לא עשה אף ארגון דומה לפניו בישראל. תחשוב מה זה", הוא אומר לי ותופס את ראשו. "עשרים וארבע חברות, שחלקן גלובליות ומהגדולות בעולם כמו מייקרוסופט ו-IBM, מכירות במסמך שאנחנו בנינו ותומכות בפומבי במדיניות שלנו – שמות את שמן ולעיתים גם את כספן על הדבר הזה, והמשמעות היא שיש בארץ הבנה של החשיבות של הנושא. ברגע שהחברות הגדולות נמצאות שם, הרבה חברות אחרות מגיעות גם הן, ובוא לא נשכח שמדובר בנושא שהוא בהגדרה נושא פוליטי, כך שתמיכה בו היא מהלך אמיץ ולא מובן מאליו."
אז בעצם מה שהוביל אותך היה בעיקר הרצון להכיר אנשים ולפתח נטוורקינג.
"לא הייתי אומר ככה. המטרה להגיע לשוויון זכויות היא בוודאות החלק המשמעותי בעשייה שלי, ויש גם את העניין האישי שלי. גם האנשים הכי אלטרואיסטים בעולם, עושים גם בשביל עצמם. אם לאדם אין עניין בנושא מסוים, הוא לא ישים שם את הלב שלו. עניין אישי יכול להיות לחיות בסביבה יותר מקבלת, וגם לפתח נטוורק. אני מאמין שאפשר לעשות שינויים שישפרו את החיים של כולם וכל הצדדים ירוויחו מהם."
אז בוא נרוויח גם אנחנו – ספר לנו מעט על ארגוני ה-LGBTech וה-IDS
"אחד הדברים שמבדלים את הארגון שלנו מאחרים הוא שאנחנו באמת באים מהעולם העסקי", אומר ג'רמי, שברור היה שכבר מאוד מתורגל לשאלה המתבקשת שנתתי. "אנחנו לא מבקשים עזרה כחלשים, אלא מגיעים ממקום חזק. מה שאנשים כבר מבינים היום, הוא ששילוב הקהילה ודאגה לשוויון מחזקים לא רק את חברי קהילות המיעוט, אלא גם את הארגונים והחברות עצמם והם רק מרוויחים מזה.
מאז הקמתו הארגון גדל והתמסד מאוד, והיום הוא כבר מוכר מאוד בתעשייה. ג'רמי לוקח חלק בפעילות מאז 2015, וכיום הוא מפעיליו הוותיקים ואחד המובילים בו.
"למעשה LGBTech מחזיק בשלוש מטרות מרכזיות. הראשונה היא ליצור אירועי נטוורקינג מקצועי בקרב חברי קהילת הלהט"ב. אין הרבה כאלה בארץ, בעוד שבאנגליה, למשל, מדובר בדבר נפוץ מאוד. במסגרת הזו קיימנו אירועים ברמה הבינלאומית ובהשתתפות קרנות הון, מדענים, אנשי ציבור מחו"ל וכו'. השנייה היא לסייע לקהילה באופן אקטיבי בהשתלבות בתעשייה ע"י סיוע בגיוס עובדים והובלת פרויקטים של הדרכה ומנטורינג. חשוב לציין שאנחנו נוגעים לא רק בהשתלבות בשווקים, אלא גם במי שנמצא בשלב מוקדם יותר, כמו סטודנטים, או קהילת גיל הזהב. המטרה השלישית והאחרונה היא העמקת הגיוון והמודעות לגביו במקומות עבודה בישראל. תחת המטרה הזו גם הוקם ארגון IDS."
צילום: יונתן עידו
שבניגוד ל-LGBTech, היית שותף מלא להקמתו.
"ארגון ה-IDS הוא הבייבי שלי. ניסיון שלי לעשות משהו דומה ל-Stonewall, אם תרצה. חיפשנו ארגונים בארץ שעוסקים בשוויון במקומות העבודה, ומצאנו. הבעיה הייתה שבאף ארגון לא הייתה כמעט התייחסות ללהט"בים, ונראה היה שאנשים בכלל לא תופשים את הקהילה כמיעוט שיש להתחשב בו.
לכן, הפגיעה היא כפולה. פעם אחת, הלהט"בים מעורבים בכל הקהילות – ערבים, אתיופים, דתיים, חילוניים – כך שהארגונים שעוסקים בקידום קהילות מיעוט ולא מתחשבים בלהט"בים כחלק מאותה קהילה, פוגעים למעשה גם בקהילות שבהן הם מטפלים. פעם שנייה, בניגוד לרוב המיעוטים האחרים, להט"בים יכולים להשתלב במקומות העבודה מבלי שבכלל ידעו שהם חברי קהילה, ולכן לעיתים קרובות ישנו מקרה שדורש טיפול, אבל אנשים לא תמיד מבינים שעומד מולם חבר קהילת מיעוט, ולכן לא נוצרת ההכרה שבכלל קיימת בעיה.
יש דוגמא של חברה מאוד גדולה ומוכרת בארץ, שבו עובדת טרנס-ג'נדרית עשתה את תהליך השינוי במהלך תקופתה בעבודה – התחילה כגבר ועברה את תהליך ההפיכה לאישה. לאחר השינוי הרשמי, הבוס שלה המשיך לפנות אליה בלשון זכר, ועוד בשמה הקודם. גם אם הציבור הישראלי מקבל את הנושא באופן כללי, ובאמירה גורפת אין בעיה או הפליה, הרי שמספיק אדם אחד, המנהל הישיר שלך, שלא ידע איך להתמודד עם הסיטואציה או לא ירצה להתמודד איתה, כדי לעשות את כל ההבדל."
אז מה עושים כדי לקדם את הנושא?
"מבחינת שיטות פעולה – משתמשים המון במאגר הקהילה שלנו שמונה כיום למעלה מ-2000 איש. נפגשים עם חברות, מנסים לפתח עם ארגונים נוספים מהקהילה מערכת של הדרכות – במטרה להפוך למאגר של ה-Best Practices בשוק בכל הקשור להטמעת תכניות שוויון וגיוון בארגונים. אני לא מחפש להמציא את השיטה, אלא לאגד את כלל השיטות, החל מגיוס, דרך הכשרה, מדיניות של חברות, הטבות שניתנות לעובדים ועוד. אחד הדברים החשובים והבסיסיים ביותר הוא ליצור סביבת עבודה שמעודדת כבוד כלפי השונה וממש חוגגת את הגיוון במקום העבודה, והדברים מתחילים מההנהלה. לכן אנחנו מציעים לארגונים, בין היתר, לקיים הדרכות ייעודיות לדרג הניהולי ומחלקות משאבי האנוש בכל הנוגע להתנהלות נכונה בסוגיות רגישות בהקשר קהילת הלהט"ב, ומעודדים אותם להיות ערניים לדרך שבה הארגון נתפש, גם אם זה אומר לערוך סקרים אנונימיים ולקיים דיונים פומביים בנושא."
ומה לגבי קשיים?
"ברוך השם, יש לא מעט. קודם כל, כולנו עובדים בפול-טיים מחוץ לארגון, כך שהקושי הוא לנהל את זה בצורה מקסימלית ומקיפה ברמה היומיומית. יש סטארטאפיסטים, אבות, אנשי משפחה. חשוב לנו מאוד לתת מוצר מוגמר ומושלם לחברות שמשתפות איתנו פעולה ולכן ההתנהלות ללא זמן ומשאבים מאתגרת מאוד. כאן, אגב, נכנסת לתמונה התמיכה של מקומות העבודה – ואני חושב שראוי לציין גם ERM שמאוד תומכים בנושא בצורה אקטיבית מההתחלה, ותמיד אפשרו לי לפעול לטובת הארגון והקהילה.
קושי נוסף הוא שכל האקו-סיסטם של גיוון הוא יחסית חדש בארץ, והכל בחיתולים. בחו"ל בהרבה חברות יש אחראי שמבין את השפה ואת הרגישויות, ואילו בארץ יש הליך של חינוך מאפס. ארגונים לא מבינים שיש פה ערך ויתרון מסחרי בשוויון וגיוון, ולעיתים אפילו לא מבינים מה הבעיה, או שבכלל יש בעיה."
למשל?
"לדוגמא, עובד הומו שרוצה לעבור הליך פונקדאות בארצות הברית, צריך להיות שם למשך חודש לפחות, וזה עוד מבלי להוסיף את הנסיעות קודם לכן. בארצות הברית למשל, החברות המובילות נותנות כבר שנים הטבות לעובדים כאלה, ולעיתים גם תומכים בהם לביצוע התהליך במקומות שבהם המדינה לא מסכימה לממן, על ידי מתן ימי חופש, פנסיה וכלים נוספים שמשמעותם הבעת תמיכה בנושא. האם זה חל"ת? האם זה חופש? המונחים וההבדלים מאוד משמעותיים. כל משך החיים של אדם במקום עבודה – מראיון הקבלה ועד לסיום העבודה –רלוונטי להטמעה והחינוך של השוק. בשפה, בהתנהלות, ואפילו באמצעים החזותיים באתר האינטרנט של החברה (זוגות חד מיניים, אתיופים ומיעוטים נוספים ולא רק גברים לבנים וסטרייטים)."
צילום: דפנה טלמון
איך אתה רואה את המצב הרצוי בשוק העבודה?
"הייתי רוצה לדעת שמקום עבודה הוא מקום שבו אנשים מתקדמים על בסיס הערך שהם מעניקים לארגון בלבד, תוך הבנה שלא לכולם יש אותן הזדמנויות ואותם אתגרים. המטרה של מקום עבודה הוא להוציא את המיטב מעובדיו ואנשיו, ועל ידי בניית תשתית נכונה, לגרום להם לתת את כל כולם בעבודה. אנשים לא מבינים את כמות האנרגיה שמתבזבזת על חוסר התאמות ושוויון במקום העבודה, וכמה זה מונע מעובד שבא מקהילת מיעוט למקסם את ביצועיו ולהתרכז בעבודה. ברגע שיש לך סוד, אתה לא נותן את כולך. ככה פשוט."
אנחנו בכלל הולכים בכיוון הנכון?
"במגזר הפרטי כן. במגזר הציבורי לצערי פחות."
מילים אחרונות?
"רוצה לומר שיש הרבה מקום למשרדי עורכי דין בנושא. כעורכי דין העוסקים והבקיאים בחוק, יש לנו כוח פוטנציאלי משמעותי בהשפעה, הבנה והכוונה של חברות רבות במגזר הפרטי על מנת שיקרו בתוכן שינויים ממוסדים. משם זה עובר לעובדים שלהן, למשפחות של אותם עובדים ולמעשה יכול להשפיע על כל חייהם. אומר זאת באופן חד משמעי – אין גבול לגודל ההשפעה של שוויון במקום העבודה וקבלת חברי הקהילה על חייהם ועל התנהלותם האישית והמקצועית. גם עבורם וגם עבור החברות והארגונים."
