קשה לפספס את האנרגיה של עו"ד עופר מרגלית. לא היה ברור אם זה בגלל שהוא נהנה מהעבודה המשפטית, מהחיים בניו יורק, או פשוט מטבעו אופטימי – אבל מהר מאוד הבנו שיש לו סיבות טובות לכך.
בפינה שלנו “(לא) הולכים בתלם” אנחנו פוגשים עורכי דין שלא הסתפקו במסלול הרגיל של תואר, התמחות, משרד – אלא חיפשו דרך אחרת, ובנו לעצמם קריירה קצת פחות צפויה.
מוזמנים לריאיון מרתק עם עו"ד עופר מרגלית, יועץ משפטי בחברה הבינלאומית Flashpoint, שמספר איך מצא את עצמו עובר ממשרד עורכי דין בישראל אל תפקיד In-house בניו יורק, ומה למד על הדרך.
אז עופר, ספר לנו קצת על עצמך – איך נראה המסלול שלך מהתואר במשפטים בישראל ועד התפקיד שלך היום בניו-יורק?
נולדתי וגדלתי ברחובות, ותמיד ידעתי שמשפטים זה משהו שמעניין אותי, אבל האמת היא שדווקא לפסיכולוגיה הייתה לי משיכה חזקה יותר. בסוף החלטתי לשלב בין שניהם – למדתי משפטים ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, תוך כדי עבודה של 40-50 שעות בשבוע במסעדה כדי לממן את הלימודים. לא היה לי רגע פנוי, אבל אהבתי את מה שלמדתי.
ידעתי שאני רוצה מקצוע שיש לו המשכיות. במשפטים יש מסלול ברור – אתה מסיים תואר, עושה התמחות, ויש לך מקצוע ביד. במידה מסוימת, זה הרגיש לי בטוח יותר.
אני חייב לומר שכסטודנט לא היה לי קל. היה לי קשה עם תכנון, עבדתי באופן אינטנסיבי במקביל לתואר אינטנסיבי לא פחות.
שתף אותנו קצת על המעבר מהאוניברסיטה למיתר. 
כמו רבים מהסטודנטים גם אני שמתי לעצמי מטרה ברורה – להתקבל להתמחות באחד המשרדים הגדולים.
הבנתי שהשנה הראשונה בלימודים היא קריטית, אז השקעתי מאוד בציונים. בסוף התראיינתי רק לשני משרדים – אחד מהם היה מיתר – ובסוף סגרתי שם כי אהבתי את הגישה של לטעום קצת מהכול (Pull משרדי). התחלתי בליטיגציה ו- M&A, אבל בסוף נשארתי דווקא בצוות ה- Corporate, וזה התברר כהחלטה מעולה. זה תחום שפתח לי יותר דלתות בהמשך.
ואיך עשית את המעבר לעולם ה־In-House?
אחרי שנת התמחות ועוד שנה כעו"ד במיתר, ואחרי שטעמתי מעולם ה-Corporate, החלטתי שנכון לי לעבור לתפקיד פנימי בחברה. היה לי מזל – Varonis בה עבדתי בהתחלה, הייתה חברה קטנה, בתחילת דרכה, שנתנה לי הזדמנות מדהימה לגדול איתה ולקחה אותי כיועץ משפטי פנימי, אפילו שהייתי רק שנה אחרי ההתמחות. התחלתי כג’וניור שעובר על חוזים, ועם הזמן קיבלתי יותר ויותר אחריות. החברה גדלה, שינתה מודלים עסקיים, ואני גדלתי יחד איתה. נשארתי שם כמעט 12 שנה – נצח במונחים של היום.
איך הגעת לשם? זה נשמע חלום רחוק עבור כל עו"ד.
בקטע הכי ישראלי שיש! אתה אומר למישהו שאתה מחפש, ומסתבר שהבת -דודה של השכנה של החבר בדיוק מכירה מישהו בתחום שאתה רוצה.
אני חושב שגם העובדה שלמדתי בתל אביב והתמחיתי במשרד גדול תרמה לזה. זה נתן לי נקודת פתיחה טובה יותר, לפחות בעיניים של מי שמגייסים. ברור שכל אחד יכול להגיע לשם בדרך אחרת – זו פשוט הייתה הדרך שלי.
שם גם נולד הרעיון לעבור לארצות הברית?
החברה עבדה מול השוק האמריקאי. עיקר הביזנס היה שם, והציעו לי לעבור לניו יורק. העדיפו מישהו שהם כבר מכירים, שסומכים עליו ומבין את התרבות של החברה – מאשר לגייס עורך דין חדש באמריקה. ככה בעצם עברתי לניו יורק.
זו הייתה הזדמנות של פעם בחיים – רילוקיישן הכי נוח שיכול להיות. אותה עבודה, אותו תפקיד, פשוט מהצד השני של האוקיינוס.
חשבת שתגיע לנקודה הזאת כשבחרת ללמוד משפטים, או שזה בכלל לא היה בתכנון?
לא באמת. תמיד היה בי רצון כזה לחוות חיים אחרים – לא ממקום ביקורתי על ישראל, פשוט סקרנות. רציתי לראות איך זה לחיות במקום אחר. חשבתי אולי ללמוד תואר שני בשביל לפתוח לעצמי דלת לרילוקיישן, אבל זה הרגיש פחות נכון.
ספר לי קצת על החיים כעו"ד ישראלי בניו יורק.
באופן מפתיע, המעבר שיפר לי את ה־work–life balance משמעותית.
בישראל, כשאתה עובד מול ארצות הברית, היום שלך לא נגמר אף פעם – הם רק מתחילים לעבוד כשאנחנו סוגרים מחשב. בארה״ב סוף השבוע שלי סוף סוף היה סוף שבוע אמיתי. מצד שני, ברור שגם כאן יש תקופות אינטנסיביות, בעיקר בסוף רבעון.
כדי לעבוד באופן רשמי כיועץ משפטי פנימי בארה"ב, היה עלי להירשם במרשם יועצים משפטיים זרים, ובהמשך גם לעבור את בחינת ה־Bar המקומית. זה תהליך לא פשוט, אבל אפשרי. רציתי לפתוח לעצמי עוד דלתות, לעבוד בחברות נוספות, וידעתי שזו הדרך.
מה בעצם עושה יועמ"ש בחברת הייטק אמריקאית?
זה מאוד תלוי בחברה, בגודל שלה ובשלב שבו היא נמצאת. אני עבדתי שנים ב-Varonis, שזו החברה שבמסגרתה עברתי לארה״ב, וכשאתה עובד כעורך דין פנימי – אתה בעצם חלק מהלב הפועם של העסק. אחרי שעברתי את הBar המקומי הצטרפתי לחברה אחרת, צעירה יותר, עם צוות משפטי קטן שאני עומד בראשו.
בחברות קטנות בתחילת דרכן אתה סוג של‘One-man legal show’ . אני מטפל בכל מה שקשור להסכמים , NDA, SaaS הסכמים עם ספקים ולקוחות, וגם מתעסק בתחומים נלווים כמו דיני עבודה, פרטיות ורגולציה. הרבה פעמים אין מישהו אחר שיראה את התמונה הרחבה, וזה בדיוק המקום שבו משפטן טוב מוסיף ערך אמיתי – לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולמצוא פתרונות מהירים.
בשורה תחתונה – in-house מגשר בין העולם המשפטי לעולם העסקי.
מה היית אומר היום לסטודנטים או מתמחים ששוקלים ללכת בדרך דומה?
תתחילו את הקריירה במקומות שמלמדים אתכם לעבוד נכון. משרד גדול, גם אם הוא שוחק, נותן כלים מצוינים – לא רק מבחינת איך לעבוד, אלא גם מבחינת יצירת קשרים ופתיחת דלתות בהמשך הדרך.
מה לדעתך היתרון שלך כישראלי, יתרונות של ישראלים בכללי בשוק המשפטי-עסקי גלובלי? מה שונה?
לדעתי היתרון של ישראלים בשוק המשפטי-עסקי הגלובלי טמון בגישה הישירה והפרקטית שלהם. בעוד שעורכי דין אמריקאים נוטים לתקשורת פורמלית וזהירה, לישראלים יש יכולת “לחתוך לעניין” – לזהות את הסוגייה המרכזית, לאזן סיכונים ולקבל החלטות גם כשאין ודאות מלאה.
הגמישות המחשבתית מאפשרת לישראלים לקדם מטרות עסקיות מהר יותר, גם אם לא הכול מנוסח בצורה המושלמת.עם זאת, חשוב לדעת להתאים את עצמך לקודים התרבותיים המקומיים -להבין איך לתקשר בצורה שמתאימה לסביבה, לדעת מתי לשמור על פורמליות, לנהל "שיחות מסדרון" במידה הנכונה. בעיניי, השילוב בין הישירות הישראלית להבנה תרבותית הוא מה שמייצר יתרון אמיתי.
לישראלים יש יכולת ייחודית ליצור חיבור אנושי ותקשורת ישירה, במיוחד כשהם עובדים עם גורמים שמכירים את התרבות והקצב הישראלי. זה עוזר לבנות אמון מהר ולהזיז דברים קדימה.
בהיבט השפה – לא צריך אנגלית מושלמת או מבטא אמריקאי כדי להצליח. הרבה יותר חשוב לדבר בביטחון, להעביר את המסר שלך בצורה ברורה ומדויקת, ולהיות נינוח בשיח המקצועי.
אם היית חוזר אחורה לתקופת ההתמחות שלך, מה היית עושה אחרת?
אני חושב שסך הכל הבחירות שעשיתי היו נכונות לי.
ההתמחות הייתה תקופה מורכבת ועמוסה. הפחד מהעומס ומהעצימות היה משמעותי, אבל אני לא מרגיש שהייתי משנה משהו. אולי הייתי יכול לתת יותר דגש בליטיגציה, אבל החיים הובילו אותי למקום שבו אני חווה היום חוויה מדהימה בניו יורק.
בחירת משרד גדול אפשרה לי להיחשף למגוון פרקטיקות משפטיות וללמוד הרבה. התמחות שנתנה לי גמישות לנסות ולהיחשף לתחומים שונים שיחקה לטובתי. בסופו של דבר, אם מישהו בטוח בכיוון שלו, כדאי ללכת עליו, אבל גם פתיחות וגמישות הן חשובות מאוד.
מה הדבר הכי לא שגרתי שעשית בתפקיד שלך?
התראיינתי לאתר בעברית על המקצוע שלי (צוחק).
אמנם לא נשמע הרפתקני במיוחד, אבל גיליתי צורך אמיתי להתעמק ולהבין את הטכנולוגיה שמאחורי המוצר בכל חברה שבה עבדתי. וזה משהו שלא חשבתי שהוא נדרש או שאבחר לעשות. בתור מתמחה או עובד רגיל, לא תמיד מבינים שצריך להכיר את המוצר ואת הטכנולוגיה כדי לתקשר עם אחרים ולרדד את זה לרמה שאפשר להשתמש בה בפועל מול הקולגות או הלקוחות.
איזה הרגלים קטנים עוזרים לך להישאר חד ומפוקס ביום-יום?
אני לוקח הפסקות מתודיות- לקרוא משהו קליל, קצת להתעדכן באקטואליה, לנקות את הראש – וזה עוזר למוח להתאפס. אם אני מרגיש שהשעה מאוחרת או שהפוקוס שלי לא שם, אני מחכה עם המשימה או עובר למשהו אחר ורק חוזר עליה מאוחר יותר, כדי לקרוא שוב בצורה רעננה.
דבר נוסף שחשוב לי הוא לבדוק שוב כל מסמך או מייל לפני שליחה- להקפיד על ה״פינישים״ הקטנים, ולוודא שהמסר ברור, בונה ולא מתלהם. אני משתדל לעצור, לסרוק שוב את המסמך, לוודא שהכל ברור ובעל ערך. הדברים הקטנים האלה, של בדיקה חוזרת ושיפור עד הסוף, עוזרים לי להישאר מקצועי ולהימנע מטעויות.
טוב, זו שאלה בלתי נמנעת, אבל איך זה מרגיש להיות ישראלי בתקופה הזאת, בניו יורק?
להיות ישראלי בתקופה הזאת בניו יורק זה מורכב, אבל בסוף שגרה היא שגרה. ברור שיש חשיפה לחדשות ולדברים שקורים בישראל, וזה יכול להפעיל לחץ או תחושה של ביקורת, אבל מבחינת החיים היומיומיים שלי – זה לא משפיע בצורה ישירה. אני חי קרוב לעיר, אין סביבי הפגנות כל הזמן, ואני לא נאלץ להתמודד עם תגובות אישיות או עוינות.
אני מודע למתרחש, אבל בשגרת החיים שלי אני לא מרגיש שזה משפיע עליי באופן אישי. בסוף, אני ישראלי וזה חלק ממני, אבל אני חי את החיים שלי כאן, ומצליח להפריד בין האירועים לבין השגרה שלי.
שאלה לסיום, מה החלום הבא שלך, ואיך אתה מתכנן לא ללכת בתלם גם בו?
אני חושב שסך הכל כן הלכתי בתלם…
החלום הבא שלי הוא חלום מאוד “בורגני” במובן הטוב: להגיע לרווחה כלכלית, נוחות, אולי למצוא משרה שמאפשרת לעבוד פחות שעות, לטייל יותר ולקחת חופשות. כמובן שאני רוצה גם להתפתח מקצועית, אבל ברמה האישית – זה בעיקר לייצר לעצמי נוחות וביטחון.
