חיכיתי לראיון עם עוה"ד עדי אוסובסקי. בכל זאת, לא כל יום יוצא לך לראיין ישראלית שעשתה תואר שני ודוקטורט בהרווארד ועבדה במשרדים וחברות מובילות בארה"ב. ב-12 השנים האחרונות היא מתגוררת בארה"ב, וכיום היא משמשת כיועצת משפטית ראשית של חברה שהציבה לעצמה כמטרה לנצח את מחלת הסרטן. יש לא מעט ישראליות מרשימות, אבל כזו עורכת דין חריפה ונחושה – לא פוגשים כל יום. הנה סיפור של עורכת הדין עדי אוסובסקי 😊
נעים מאוד עדי! מה שלומך? איפה אני תופס אותך?
היי, שלומי טוב. אני כרגע במשרד כי יש הרבה ישיבות היום. השבוע אנחנו מגישים את הדו"ח הרבעוני ל -SEC (רשות ניירות הערך האמריקאית) ויש ישיבה רבת משתתפים לסגירת קצוות לקראתו.
אין חובת הגעה למשרדים? העיקר שהעבודה תתבצע?
בעיקרון ההנחיה אומרת שצריך להגיע פעמיים בשבוע, אבל אף אחד לא באמת מקפיד או בודק. אילון מאסק הוא בין הבודדים באמריקה התאגידית שדרש מעובדיו שיגיעו למשרד כל יום. רוב המעסיקים מבינים היטב שאם הם רוצים להתחרות על עובדים איכותיים הם צריכים לאפשר גמישות, ולדעתי הגמישות תישאר גם הרבה אחרי שהקורונה תעלם.
כמה 'וורק-לייף בלאנס' זה משהו שהולך חזק בארה"ב? האם זה רלוונטי בכלל בסקטור המשפטי?
אין דבר כזה 'וורק לייף בלאנס' כשזה נוגע למשרדי עורכי דין, והסיבה לכך פשוטה – הבונוס של עורכי הדין והקידום שלהם נקבע על בסיס כמות השעות שהם מחייבים. ברגע שזה המדד היחידי, אתה לא יכול לאפשר את האיזון הזה. כולם במרוץ לחייב כמה שיותר שעות, וזה משהו שמאוד הפריע לי, במיוחד כאמא. כשנולד הילד השני שלי החלטתי ש-enough is enough, עזבתי את משרדי עורכי הדין ועברתי לעבוד כיועצת משפטית של חברה (in house).
ספרי לי על תחילת הדרך שלך בעולם המשפט.
התחלתי כסטודנטית באוניברסיטת ת"א. במהלך הלימודים התלהבתי מתחום המיסים, שהיה בעיני מורכב ומאתגר. די מהר הבנתי מהעיתונות הכלכלית שעורך הדין מספר אחד במיסים הוא פנחס (פיני) רובין (ראש משרד גורניצקי ושות'), והשאיפה היתה להגיע אליו. נכון לתקופתי כמתמחה, ואני מאמינה שזה המצב גם היום, הוא לא היה עובד באופן צמוד עם מתמחים, אבל ממש בתחילת ההתמחות התמזל מזלי והתבקשתי לסייע לו בהכנת הרצאה לשופטים. עשיתי עבודה טובה, הוא התרשם ונתן עוד משימות, וכך, לאט לאט, העמיק הקשר המקצועי.
אחרי ההתמחות נשארתי בגורניצקי כעורכת דין ועם הזמן הפכתי ליד ימינו של פיני. עד היום אנחנו בקשר, וכל פעם שאני בארץ אני מבקרת אותו. אני מעריצה אותו לא רק בגלל שהוא משפטן בכמה רמות מעל כולם, אלא גם כי יש לו את הניצוץ הזה בעיניים – התלהבות אמיתית מסוגיות משפטיות שהיא פשוט מדבקת. פיני היה מנטור מדהים. בכלל, גורניצקי היה בית שני וסוג של משפחה שאני מתגעגעת אליה.
אז למה עזבת?
אני זוכרת ערב אחד – זה היה ביום חמישי ב-21:00 – עמדתי עם עוד כמה עורכי דין בתור למשרד של פיני לשאול שאלות ולקבל הנחיות לקראת סוף השבוע. בעודי עומדת ומחכה לתורי, פתאום הבנתי שאני צריכה איזה פסק זמן או שינוי. הייתי נשואה טרייה באותה תקופה, עדיין בלי ילדים, והקדשתי את כל כולי למקצוע, אבל העבודה האינסופית הזו שוחקת. גם ראיתי אימהות מסביבי וידעתי שאם אני רוצה להיות אמא יותר נוכחת, צריך לבדוק עוד אלטרנטיבות.
ואז הגיע חו"ל?
אני אתן את הקרדיט לבעלי, כי הוא זה שנטע במוחי את רעיון הלימודים בחו"ל. בהתחלה היה לי קשה עם הקונספט כי אני מאוד קשורה למשפחה. בעלי חכם והצליח לנווט אותי לעבר ההחלטה. הוא בא ואמר לי "אני מבין שארה"ב גדולה עלייך. בואי ננסה את אנגליה, טיסה קצרה, מה כבר יכול להיות?". הוא בעצם שלח אותי לחקור על .LL.M באנגליה ותוך כדי שקראתי על תואר בחו"ל החלטתי שאם כבר אז כבר – בוא ננסה ללכת הכי רחוק שיש – הרווארד, ייל וכו'. ובאמת התקבלתי להרווארד והרעיון היה לטוס לשנה ולחזור, אבל אחרי תקופה קצרה שם היה לי ברור שאני רוצה לעשות גם דוקטורט, ואז הגיעו הצעות העבודה, וגם שני ילדים אמריקאים.
הרווארד זה חתיכת הישג… ספרי קצת על התחושות שליוו אותך.
כשקיבלתי את המכתב הייתה התרגשות גדולה לצד חשש מהלא נודע. אני לא דוברת אנגלית כשפת אם, וכשהגעתי לכאן הבנתי לראשונה בחיי מה זה 'בלאקאאוט'. היה לי מאוד קשה עם השפה בתחילת הלימודים. מרצה יכול לקרוא לך גם מבלי שתרים את היד, והייתי בחרדות שאצטרך לדבר מול כולם. כל כך פחדתי לדבר עם המנחה שלי עד כדי כך שהייתי כותבת מונולוגים בבית ומנסה לשנן אותם כדי שאני לא אצטרך לאלתר מולו. שלא תבין לא נכון – האנגלית שלי הייתה מעולה, אבל הייתי מאוד פרפקציוניסטית. ברגע שאתה כזה, אתה חושב על כל מילה לפני שאתה מוציא אותה מהפה. הרצון שלי שלא לטעות תקע אותי וגרם לי לדבר כמו רובוט. לקח לי הרבה זמן להשתחרר מזה.
עברת כמה תחנות מעניינות בקריירה המשפטית שלך ובהן בין היתר עבודה באחד המשרדים הרווחים ביותר בארה"ב (Wachtell, Lipton, Rosen & Katz), משרד Sullivan & Worcester הבוסטוני וחברות פארמה שונות. במה שונה משרד עורכי דין בישראל ממשרד עורכי דין בארה"ב?
משרדי עורכי דין בארה"ב לא פשוטים. גם ככה לא קל לחייב שעות על גבי שעות כל יום, כולל סוף שבוע, אבל לעשות את זה תוך כדי בידוד מאחרים זה מאתגר במיוחד. בארץ זה סוג של שכונה – אתה שומע את המזכירה צועקת ברקע, עורך דין אחד נכנס לעורך דין אחר ומספר לו לאן הוא יצא אתמול בערב וכו'. בארה"ב זה כמו בית קברות; המזכירות עובדות בשקט, וערוץ התקשורת המרכזי הוא אימייל, לא שיחות פנים מול פנים. זה לא הכי התאים לאופי הישראלי שלי. כל משרד עורכי דין גדול מתנהל באופן דומה בארה"ב, זאת המנטליות שלהם. הכל שם אלגנטי ושקט ואין הרבה עבודת צוות, כל אחד עובד על התיק שלו.
כעורכת דין במשרד הייתי בטוחה שמדובר במנטליות שמאפיינת את כל הסקטורים בארה"ב, אבל אז הגעתי למחלקה המשפטית בחברת Sarepta Therapeutics לעולם אחר לגמרי. זו חברת ביוטק שעוד היתה די קטנה כשהצטרפתי. כולם עובדים שם יחד למען מטרה משותפת, בכל יום יש סיעור מוחות וישיבות. כשהגעתי לשם חזרה לי החיוּת שהייתה מאוד חסרה לי במשרד. הייתי ב- high.
היום את נמצאת ב- iTeos Therapeutics שעוסקת בחקר מחלת הסרטן. ספרי לי קצת על פעילות החברה.
iTeos היא חברת ביוטק בתחום האימונותרפיה, עדיין בשלב הניסויים הקליניים. השיטה הזו מסייעת למערכת החיסון של הגוף לזהות ולתקוף תאים סרטניים. התרופה שאנחנו מפתחים רותמת את המערכות התוך-תאיות של המטופל למלחמה בתאים הסרטניים. זו שיטת מחקר מהפכנית ששונה במהותה מטיפול בכימותרפיה למשל, שנחשבת לפתרון חיצוני שמחליש את המערכת החיסונית. מצד אחד, מדובר בתחום חדשני ומעורר תקווה, ומצד שני ההתקדמות איטית, יש לא מעט כישלונות וזה יכול לתסכל. אגב, זה נכון לכל חברות הביוטק – אולי אחת מעשר מצליחות.
את נשמעת כמו חוקרת או יזמית ולא כעורכת דין או יועצת משפטית.
כדי להצליח בתור יועץ משפטי של חברה אתה חייב להבין את הביזנס לפרטי פרטים, ובמקרה שלי – את כל הפרטים על הטכנולוגיה והניסויים הקליניים – אחרת לא תוכל לספק ייעוץ טוב. קח למשל את חובת הגילוי של חברה ציבורית. אם אתה לא מבין מה קרה ברבעון האחרון מבחינת הניסויים הקליניים, מה משמעות הדברים ובאיזה שלב אתה נמצא בתהליך פיתוח התרופה והמגעים עם ה-FDA, אתה לא תוכל לגלות למשקיעים מידע מהותי בצורה מדויקת וחכמה.
ב- iTeos אני גם חלק מההנהלה, ולכן מצפים ממני להביא ערך מוסף מעבר לייעוץ המשפטי. בתור חבר הנהלה אתה צריך להסתכל על הביזנס כמכלול ולייעץ לחברה תוך התייחסות לרבדים שונים.
אין ספק שבמהות שלי אני משפטנית ואני מאוד אוהבת את המקצוע, אבל אני נהנית מהשילוב בין משפט לעסקים ולכן אני מרגישה שמצאתי את מקומי.
יש מי שסבור שתפקיד של ייעוץ משפטי זה בעצם "בית קברות מקצועי" והחל מוותק מסוים זה פחות משתלם. מה דעתך על זה?
זה כואב לי לשמוע. יכול להיות שהמצב בארץ שונה לעומת המצב בחו"ל, אבל אם אתה שואל אותי – זה האקזיט האולטימטיבי. יש תפיסה שגויה לגבי השכר והתנאים שמקבלים כיועץ משפטי. ברגע שאתה בחברה מצליחה בארה"ב, גם השכר נאה, וגם אתה מקבל אופציות שאין במשרדי עורכי דין וזה יכול להיות משמעותי אם מחיר המניה עולה. לפעמים השכר הכולל גבוה מאשר במשרדי עריכת דין.
לגבי הפן המקצועי – זה נכון ולא נכון. אני לא אשקר, צריך לעבוד מאוד קשה כדי לא לאבד את המקצועיות בתחום שלך. בתור יועץ משפטי של חברה אתה נסמך די הרבה על הידע של עורכי דין חיצוניים. הם מייצגים המון חברות ורואים שלל מקרים, אז יש להם ידע רחב יותר. אם אתה רוצה לשמור על רמה מסוימת של מקצועיות אתה צריך להשתתף בכנסים, לשאול שאלות ולעשות עבודה בעצמך כדי להישאר במשחק. מצד שני, כיועץ משפטי אתה מקבל כל כך הרבה מעבר – אתה מקבל את כל הכישורים העסקיים שאתה לא מקבל במשרד עורכי דין. אני לא יכולה אפילו לתאר לך כמה צמחתי בשנים באחרונות כיועצת פנימית. כעורך דין של חברה (אינהאוס) אתה חווה את דיני החברות יום יום על בשרך. כעורך דין במשרד, פונים אליך רק כשיש סוגייה ספציפית. אתה לא שם ביום יום ללוות את ההנהלה ואת הדירקטוריון בעת קבלת ההחלטות. בעיניי זה מרתק להיות חלק מזה.
מה לגבי חזרה לארץ? זה על הפרק?
כרגע לא, למרות שאני מוכרחה להגיד שלבת שלי (שנולדה בארה"ב) יש זיקה מאוד גדולה לישראל. לא יודעת להסביר את זה, אבל היא נולדה עם זה. היא כל-כך אוהבת וקשורה לארץ שאין לי ספק שהיא תעשה עלייה באיזשהו שלב. אנחנו כרגע מרוצים מהעבודה, מהאוכלוסייה המגוונת, וממערכת החינוך הציבורית המדהימה בקיימברידג'.
אילו טיפים את יכולה לתת לסטודנטים ועורכי דין שרוצים לעשות מסלול דומה? מה אני צריך לעשות כדי להיות עדי?
לצערי אין קיצורי דרך. אני מאמינה גדולה ב"לאט ובטוח", ומאז ומתמיד אני עובדת קשה מאוד להשיג את המטרות שלי. אני חושבת שבאוניברסיטת תל אביב עדיין מסתובבים סיכומים שלי 😊 קראתי כל פסק דין, מאמר וספר בסיליבוס, סיכמתי, שיננתי וישבתי המון שעות על הטוסיק, אין דרך לייפות את זה.
לגבי חו"ל – LL.M. הוא כרטיס הכניסה. הרבה אמריקאים מתייחסים לדוקטורט כאל בזבוז זמן. הם לא מכירים את התוכנית ולא מבינים למה ישבתי בהרווארד ארבע שנים במקום לחייב שעות במשרד. אני לא מצטערת לרגע על הדוקטורט, אבל אני לא בטוחה שזה הכרחי למי שרוצה לעבוד במשרד עורכי דין או בתעשייה. קשרים זה כמובן גם משהו שמאוד עוזר, במיוחד כשזה נוגע למשרה הראשונה שפותחת את הדלת להמשך הקריירה.
מה אאחל לך להמשך הדרך?
הרבה בריאות, הכי חשוב.
המון בריאות. אני מאחל לך להמשיך ולכבוש פסגות עם אותה תשוקה למקצוע שכל כך חשובה.
