תכירו את שלי לי – גולדנברג, מי שגדלה לתוך עולם המשפט צעדה בו בביטחון במשך שנים, בנתה בו קריירה מרשימה, ובחרה בסוף לא ללכת בתלם ולהחליף כתבי טענות – בפרלינים.
זהו סיפורה של עורכת דין מצליחה שהלכה בעקבות התשוקה וגילתה עולם חדש לגמרי.
ספרי לי קצת על עצמך- מי את, מאיפה באת ולאן את הולכת?
אני שלי, שוקולטיירית והבעלים של ג'וליקה שוקולד (Jolika), מותג שוקולד פרימיום בייצור עצמי עם חנות ומטבח ייצור ברמת השרון וחנות אונליין עם משלוחים בכל הארץ. אני מעסיקה כיום 15 עובדות, עובדת מסביב לשעון, חושבת, אוכלת, חולמת, נושמת שוקולד, ומחפשת בימים אלה שותף אסטרטגי להרחבת המותג לפריסה ארצית.
חיי סובבים סביב יצירה, חומרי גלם, טעמים ואנשים, אבל הרבה מאוד שנים הם סבבו סביב עולם המשפט.
גדלתי בבית עם שני הורים עורכי דין (אמי עד היום עובדת כעורכת דין), וכבר בגיל 15 עבדתי במשרד של אבי כאסיסטנטית וטרום מתמחה.
בעבר, עולם המשפט היה חלק בלתי נפרד ממי שאני: דרך החשיבה, ההתבוננות על מצבים ואנשים, והשאיפה לדיוק ומצוינות.
אחרי שנים כעורכת דין וכיועצת משפטית, ואחרי שינוי גדול בחיים, מצאתי את עצמי בעולם אחר לגמרי- עולם השוקולד.
איך נראו השנים הראשונות שלך כעורכת דין?
עשיתי התמחות בתחום הליטיגציה המסחרית במשרד עורכי הדין גולדפרב לוי ערן (היום: גולדפרב-זליגמן) אצל עו״ד ראובן רייף, בשנות ה־90.
אלו היו שנים מאוד אינטנסיביות – בימים שבהם מתמחים עבדו עד אמצע הלילה ורק בשעה תשע בערב חשבו מה להזמין לארוחת ערב במשרד.
עבדנו אל תוך הלילה (והיו לילות לבנים לכל מי שתוהה), אך לצד כל הקושי והאינטנסיביות, זכינו ללמוד מהטובים ביותר והכל ברמה מקצועית גבוהה. אני, באופן אישי, למדתי שם המון והמשכתי במשרד כעורכת דין כ-7 שנים.
בשנת 2002 עברתי להיות היועצת המשפטית של "קסטרו".
המעבר לייעוץ משפטי קרה בדיוק בתקופה של פריחה מטורפת בחברה וזכיתי לעבודה משפטית מרתקת, שכללה הסכמים עם זכיינים בחו״ל, פעילות מסחרית ענפה ודיווחים לבורסה כחברה ציבורית. זה היה תפקיד דינמי ומעניין ולצד זה עמוס וכרוך בשעות עבודה רבות.
קרדיט צילום: שני בריל
איך התחיל המעבר לעולם הקונדיטוריה והשוקולד?
בשנת 2006 עשינו (המשפחה) רילוקיישן במסגרת העבודה של בעלי. תכננו להישאר שנתיים (בסוף נשארנו שמונה) וידעתי שאני לא מעוניינת לעבוד כעורכת דין בארה"ב ולהמשיך באורח החיים האינטנסיבי שכרוך בכך.
התחלתי ליצור עוגות חתונה מיוחדות מפוסלות בבצק סוכר, ופתחתי עסק קטן בשם Shelly’s Cake Studio. העוגה הראשונה נמכרה בעשרות דולרים והאחרונה כבר באלפים.
עם הזמן, הבנתי שאני רוצה להתמקד בטעם ולא רק במראה, והאמת – שגם קצת שבעתי מעולם החתונות ומהבריידזילות שבו.
מה היה הרגע שבו הבנת שאת עוזבת את עולם המשפט?
זה לא היה רגע אחד ברור. המעבר לארה״ב "פתח לי את הצ’אקרות". עד אז הייתי מישהי שהולכת בתלם, חיילת. נתתי 100% (ואפילו יותר) כעורכת דין, ולא הייתה לי בכלל מחשבה על אפשרות אחרת שאינה עריכת דין. גם כשהלכתי ללמוד משפטים וגם כשהייתי עורכת דין, לא העליתי בדעתי שאני לא אעסוק במקצוע באיזשהו שלב בחיי. הרילוקיישן, כנראה, שבר את זה.
אז מתי הבנת שזה הולך להיות שוקולד?
נרשמתי ללימודי קונדיטוריה במנהטן, ושם כבר היה לי ברור שאני מתמקדת בשוקולד. אחרי הלימודים עשיתי התמחות אצל הקונדיטור הצרפתי פרנסואה פאיארד.
הלימודים הרגישו לי כמו קייטנה נהדרת ומרגשת – עזבתי לגמרי את עולם החליפות והעקבים, הנחתי את הטלפון בצד, ופשוט עבדתי שעות במטבח. בהתמחות שעשיתי, הייתי האישה היחידה, היחידה מעל גיל 40 (חוץ מהבוס), והיחידה שהגיעה מישראל.
למרות שגם שם עבדנו שעות רבות, נהנתי מאד – פרחתי.
קרדיט צילום: שני בריל
איך נולד עסק השוקולדים הראשון שלך בניו יורק?
פתחתי עסק שוקולד בשם Chelique Chocolate . התחלתי מהבית, אך אט אט הבנתי שאני צריכה "לצאת החוצה". עברתי לעבוד מתוך מטבח של מישהו אחר, אחר כך שכרתי מטבח קטן ב"אינקובטור". משם התחלנו למכור לחנויות ובאתר ייעודי, ובהמשך השתתפתי בשוק כריסטמס של חודש שלם- זו הייתה חנות השוקולדים הראשונה שלי.
ולמה חזרת לארץ?
ההורים התבגרו והבנו שאנחנו חייבים לחזור. כשחזרנו לארץ, לפני כ־12 שנה, מאוד התלבטתי אם לעשות שוקולד בישראל. במקביל אפילו שלחתי קורות חיים ל2-3 חברות וחשבתי לחזור להיות עורכת דין, החשש מעזיבת המקצוע הופיע כשחזרנו לארץ, אבל אחרי אירוע בריאות שעברתי, הבנתי שאני ממשיכה בדרך שאני כל כך נהנית ממנה גם אם היא לא שלווה ובטוחה כמו להיות עו"ד שכירה, ולא חוזרת לעולם המשפט, והחלטתי ללכת עד הסוף עם השוקולד.
איך נראה המעבר לעצמאות בישראל?
פתחתי חנות קטנה עם מטבח, ותוך חודשים ספורים העסק גדל ולא יכולתי להמשיך לבדי – צירפתי עובדים והעבודה הפכה לאינטנסיבית מאוד.
אני חייבת לציין שלהיות עצמאית ובעלת עסק בתחום קמעונאות מזון זה שונה לגמרי מלהיות עורכת דין שכירה. אני אחראית על הניהול, התפעול, השיווק, המכירות, ניהול המוצר, שרשרת אספקה, כספים וכוח אדם. וגם זאת שמחליפה אורזנית שלא הגיעה, מתקנת את מכונה שהתקלקלה, מצלמת לסושיאל ועונה ללקוחות עם בקשות מיוחדות. בפירוש לא עבודה לאשה אחת…
היה מחיר לשינוי הזה?
ה"מחיר" הוא הטוטאליות שעסק כזה מחייב, אבל אני מניחה שאם הייתי נשארת עורכת דין התכונה הזו הייתה ממשיכה איתי גם בתפקיד משפטי… אז עדיף מבחינתי טוטאליות בתחום שגורם לי הרבה יותר שמחה כמו שוקולד. אני אמנם עובדת הרבה יותר קשה כבעלת עסק, אבל הסיפוק מהיצירה של שוקולד ושל המותג שלי מספק אותי הרבה יותר מהשלמת עוד חוזה.
שלא תבינו לא נכון, מאד אהבתי את החיים שלי כעורכת דין, הייתה לי תחושת סיפוק גדולה, אבל היום אני לא מסתכלת אחורה ונהנית הרבה יותר ממה שאני עושה היום ומהמקום אליו הגעתי.
מה אנשים אומרים לך על המעבר הזה?
המשפחה והחברים תמכו ופירגנו, והם נהנים באופן קבוע משוקולד בכל מפגש…
לעיתים קרובות אנשים משתפים אותי ברצון שלהם לעשות שינוי קריירה, רוצים לעשות את השינוי הזה- אבל לא מעזים.
לסטודנטים למשפטים אני הרבה פעמים אומרת, בצחוק כמובן, שאם יהיו טובים מספיק, בסוף הם אולי יהיו שוקולטיירים.
איזו תכונה מעולם המשפט משרתת אותך היום כבעלת עסק?
חתירה למצוינות, דיוק וירידה לפרטים ברמה כמעט מוגזמת. וחוץ מזה, כל הידע המשפטי שצברתי במרוצת השנים בתפקידיי השונים עזר לי באספקטים המשפטיים בחיי העסק.
מה הכי הפחיד אותך בהתחלה?
הפחד הכי גדול היה כמובן שהעסק לא יצליח. בדיעבד, זה היה הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתי.
איזו עצה היית נותנת למי שרוצה שינוי אבל לא יכולה לעזוב מיד?
להתחיל בקטן וללמוד בצורה סיסטמטית, להקדיש ללמידה ולניסיון הללו זמן קבוע.
בנוסף, לא פחות חשוב להבין עם עצמכם אם תרצו להיות עצמאים או שכירים – יש בין השניים הבדל עצום.
וגם לקחת בחשבון שלהפוך תחביב לעסק אומר בהכרח שלצד העשייה המבורכת והאהובה, יהיו גם דברים שייתכן שפחות תאהבו, כמו לדוגמה: כספים, שיווק וניהול.
מה היית אומרת לעורכי דין שמרגישים תקועים?
תעזו לזוז ולשנות כשלא טוב או מרגיש לא נכון – ושינוי לא חייב להיות עזיבת המקצוע.
שינוי גם יכול להיות מעבר ממשרד למחלקה משפטית בחברה, למגזר הציבורי או למשרד אחר.
יש הרבה דרכים להיות עורכת או עורך דין.
אם עולם המשפט היה פרלין, איזה פרלין הוא היה?
כנראה שהיה מדובר בשוקולד מריר, עם אספרסו וצ׳ילי.
לסיום, איך את מסתכלת היום על המסע שעשית?
עולם המשפט הוא עולם מדהים, והוא התאים לי במשך הרבה שנים.
אבל השינוי שעשיתי הביא אותי לרמות אחרות לגמרי של סיפוק, שמחה ופריחה. אני מאחלת לכל אחד ואחת להגיע לתחושה הזו- בין אם תישארו במקצוע ובין אם לא.
