בשבוע שעבר החלה תקופת הראיונות להתמחות במשפטים, וכבכל שנה מאות סטודנטים פשטו על המשרדים הגדולים בתל אביב ועל משרדי הממשלה השונים בהתאם למועדים שנקבעו שבועות וחודשים מראש. לרגע הזה המתינו והשתוקקו חודשים רבים הן המשרדים והן המועמדים.
משרדי עורכי הדין נערכו היטב – עמודי הפייסבוק עברו שדרוג משמעותי, המשכורות זינקו וסרטוני הווידאו הפכו איכותיים, מושקעים ומרעננים יותר (במקום לראות שותפים אפורים בגיל העמידה ראינו בעיקר מתמחים ועורכי דין צעירים, ראו למשל את הסרטון האחרון של ש. הורוביץ). יוער שהמשרדים השכילו להבין שיש צורך להראות יותר את הצוות המשרדי והבינו שהמועמדים מעוניינים להכיר לא רק את קירות המשרד, אלא בעיקר את ההון האנושי.
במקביל, המשרדים ערכו ערבים מיוחדים עבור מועמדים מהמוסדות השונים, טרחו לשלוח שותפים למגוון ירידים וזאת במטרה אחת ויחידה – לגייס את הסטודנטים המבריקים ביותר, דור העתיד של הפירמה. נוכח האמור, יש מקום לבחון האם המאמצים והמשאבים שהושקעו אכן השתלמו בסופו של דבר והניבו פירות בתקופה מכרעת זו. להערכתי, נראה שהתשובה לכך חלקית. אין מקום לפקפק בכך שמאמצי השיווק והנוכחות בפקולטות השונות גרמו לסטודנטים להגיש מועמדות, אך נראה כי ההחלטה היכן להתמחות מושפעת משיקולים אחרים כפי שיפורט.
בשבוע האחרון קבוצת Whatsapp בשם "ראיונות 2018" שהוקמה ביוזמתם של מייסדי "Wello" מאגדת יותר ממאתיים מועמדים להתמחות, אשר רובם המכריע מתראיינים במשרדים המובילים בתל אביב. אלפי הודעות מתקבלות בקבוצה מידי יום ובשעות-לא-שעות, והן כוללות פיסות מידע חשובות שנשלחות בזמן אמת היישר מבית אסיה, מגדלי אלקטרה ועוד שלל מקומות. עיון בתוכן ההודעות משקף בצורה הטובה ביותר את הלך הרוח בקרב המועמדים להתמחות במשרדים גדולים ואת המבוכה שפוקדת את חלקם, נוכח התנהלותם של המשרדים הגדולים.
הודעה אודות שיחת טלפון שמועמד קיבל מפירון קרוב לשעה 11 וחצי בלילה מיד מדווחות בקבוצה. מידע בקשר לסרטון שמגלם קייס משפטי עליו נשאלים במשרד ברנע זוכה לתיאור מפורט ומעורר מיד לאחריו דיון. יתרה מכך, מועמד שמתראיין בגולדפרב לא אמור להיות מופתע במידה ויישאל על ידי המראיינים אילו 10 שימושים שונים ניתן לעשות בעיפרון, לאחר ששאלה זו זכתה להתייחסות שוב ושוב בקבוצה.
מסתמן כי המועמדים לא מהססים לשתף מידע אישי אודות הסטטוס שלהם במרוץ להתמחות. רבים מדווחים על איתותים שהם קיבלו, בין אם מדובר בשיחת טלפון מהנייד של השותף, כרטיס ביקור שקיבלו לאחר סיום הריאיון ושיחות בלתי פוסקות ממתמחים במשרד (כמובן שהשעות נרשמות על הלקוח). רבים בקבוצה יודעים שבמידה והם ישתפו מידע איכותי, הם יזכו לקבל מידע אחר, ולא פחות משובח. הנה אם כן, המידע הופך לשקוף ולנחלת כל המועמדים, וניתן בהחלט להתרשם היטב מהשיח העירני והתוסס ולהסיק מספר מסקנות מעניינות. גם לאחר שבוע הראיונות המגמה אינה מסתיימת, ומועמדים רבים שסגרו התמחות מיהרו אל מאגר "מי מתמחה איתי" על מנת להבין ולהכיר את הקולגות העתידיים שלהם במשרד.
ראשית, המועמדים מתעניינים ומתרשמים עמוקות מצוות המראיינים והיחס שהם מקבלים במשרד. יחס נוקשה וקרירות מופגנת מצד שותף או מתמחה יקבלו מיד ביטוי בקבוצה. מנגד, התנהלות שהינה חברית יתר על המידה תזכה לזלזול מופגן מצד המועמדים ותהפוך לבדיחת היום בקפיטריה בעברית. אין כמעט שאלות או הד לגבי התנאים במשרד למעט שכר ותנאים נלווים, וגם זה בקושי. אין שום דיבור או אזכור בקשר לימי הכיף ולשלל הפינוקים במשרד. השיח בקבוצה מעמיק וההתרשמות מהמשרד מתמקדת בפן האישי.
דבר זה נובע, להערכתי, מהחשש של מועמדים רבים להתמחות במשרד מנוכר עם שותפים מתעמרים. לחשש זה יש ביטוי ממשי במציאות נוכח התסכול שצוברים מתמחים במהלך ההתמחות, שלעיתים אף יגרום להם לעזוב את המקצוע. באוניברסיטה העברית הדבר מורגש היטב, שכן מועמדים רבים נמנעים מלהתראיין במשרדים מסוימים בתל אביב נוכח הסיפורים והחוויות ששמעו ממתמחים בוגרי הפקולטה (לבסוף דבר זה נודע לפירמה מסוימת והיא החלה לפעול באופן אקטיבי בתוך הפקולטה בניסיון לשנות את תדמיתה). כתוצאה מכך, חלק מהמחלקות במשרדים הגדולים הפכו למוקצים ולא נותר לאותם משרדים אלא לפנות לבוגרי מוסדות מסוימים על מנת שיאיישו אותן.
שנית, המועמדים יודעים שהם מחוזרים, רק שהפעם הם מבינים שהם לא היחידים. כל איתות מגרוס או מהורוביץ מועבר לעוד 200 מועמדים נוספים בקבוצה. חלקם מבינים שהם לא היחידים שזוכים ליחס נלהב מצד המשרדים, דבר שיש בו לפגוע באמינות של אותן פירמות. כמו כן, חלק מהמועמדים קיבלו טלפון לבוא להתראיין ביום שישי, דבר שפגם ברמת התלהבותם בשל הידיעה שהמשרד לא בוחל באמצעים על מנת לראיין מועמדים נוספים. יש להניח שמן הסתם המועמדים מניחים כי בבוא העת הם יידרשו לעבוד גם כן בימי שישי ובמוצאי שבתות בעת הצורך ובהתאם לדרישת הממונים, כך שהדבר לא מותיר רושם חיובי רב. בהקשר דומה, מועמדים שמקבלים שיחות יומיות או שיחות התעניינות בשעות לא שגרתיות, נרתעים מהמשרד כשמגלים שוב שהם לא לבד.
בסופו של דבר, עולה כי חלק מהמשרדים פועלים בצורה שאינה אותנטית ובאופן שאינו מקובל על רבים, דבר ששוב יש בו לפגוע במעמד המשרד כיוון שהשמועה מתפשטת מהר מאד – כאש בשדה של מועמדים. נראה כי אף יועץ או גורם ממשאבי אנוש יכול לסייע באופן ממשי בזמן אמת, וההחלטה היכן להתמחות נתונה לרוב אצל המתמחים. לא במקרה ניתן לראות שהמשכורות והתנאים הנלווים במשרדים הגדולים רק משתפרים.
לבסוף, עולה כי ככל שמשרד מדורג גבוה יותר, כך הוא נוטה להתעניין בעיקר בהיבטים אישיים ובראיונות רבים לא נשאלות כלל שאלות משפטיות. לעומת זאת, במשרדים בינוניים, המועמדים נדרשים להפגין יכולות משפטיות גבוהות, לנתח סוגיות רוחב ולהעלות את הדברים על כתב. יש מקום לשקול מדוע המשרדים הגדולים ביותר נמנעים מלאמץ את שיטות המיון של המשרדים הבינוניים. לשאלה זו עשויים בהחלט להיות פתרונות רבים אך הבטוח הוא שאותי, ועוד אחרים בקבוצה, זה בעיקר מרשים.
