במהלך הריאיון איתנו עו"ד אדי גלוזמן לא הפסיק לחייך.
לא הבנו אם זה כי הוא נהנה להתראיין, נהנה להיות עו"ד, נהנה לגור בחו"ל או שאולי הוא באמת אופטימי באופן כללי ואנחנו סתם משחירים ומתפלאים שאנשים שמחים מטבעם. תוך כדי הריאיון הבנו שיש לו לא מעט סיבות לחייך (טפו חמסה), עם אמונה גדולה מאוד בקפיצה למים ובכל החלטה בדרך שלו. ואגב, ההחלטה הכי טובה מבחינתו היא הזוגיות עם אשתו (נמסנו). שאלנו אותו קצת על הדרך המיוחדת שלו – מעו"ד ב-FBC (פישר) בישראל, דרך לעבוד כעו"ד באחד המשרדים המוערכים בארה"ב, ועד לקפיצה הלא טריוויאלית שעשה כשהקים מחלקה משפטית פנימית בחברה מרתקת.
יאללה אדי, תן לנו בריף על עצמך:
אני במקור מהקריות, בן 38, נשוי עם שני ילדים וכלב ומתגורר כיום בניו ג'רזי. למדתי משפטים ומדעי הקוגניציה באוניברסיטה העברית.
איזה שילוב לא טריוויאלי. איך הגעת אליו?
החלטתי שבא לי לטעום ממשהו שמעניין אותי בנוסף למשפטים. השילוב היה עמוס אבל מעניין מאוד ואפשר לי להרחיב את היריעה לכיוונים נוספים, למשל חקר משא ומתן.
ספר לנו על ההתמחות שלך ועל תחילת דרכך כעו"ד בישראל:
התמחיתי במחלקת ההגבלים העסקיים ב-FBC (פישר) ונשארתי גם כעו"ד. היופי בהגבלים עסקיים זו האפשרות להחשף לשני העולמות – העסקי והליטיגציה (דרך פריזמת ההגבלים). תוך כדי הייתה לי חשיפה לתיקים בינלאומיים והבנתי שאני רוצה להיות "זה שבצד השני", בחו"ל.
אחרי 3 וחצי שנים שם, בשנת 2014 עברתי לניו יורק ולמדתי תואר שני במשפטים עם התמקדות ב-Corporate בקולומביה. תוך כדי התואר, מצאתי עבודה במשרד Paul, Weiss, Rifkind, Wharton & Garrison LLP (אחד המשרדים המובילים בארה"ב), בו עבדתי קרוב ל-5 שנים. עשיתי שם עסקאות גדולות וקיבלתי בית ספר מדהים בענייני משא ומתן.
מה קסם לך כל כך במשא ומתן שמנהלים שם מעבר לים?
אתה רואה איך שותפים מתנהלים כשהם מנהלים מו"מ – הכל נורא נעים, ועדיין תוך עמידה על האינטרסים. למדנו להילחם על האינטרסים ולהביא להישגים בדרך הנעם.
עובדים קשה יותר או פחות מבארץ?
עובדים קשה. היו גם ימים שנכנסתי ביום שני עם חליפה ויצאתי עם אותה חליפה ביום רביעי. אבל בוא לא נשכח שהתגמול גדול משמעותית מהתגמול בארץ.
גוועלד! אוקיי. מסדירים נשימה על המשפט עם החליפה. ממשיכים.
5 שנים במשרד Paul, Weiss, נשמע שלמדת הרבה. מה גורם לך לקום וללכת?
הגעתי למסקנה שצריך להתחיל לחשוב – אם השאיפה שלך היא לא להישאר כשותף במשרד עו"ד, אז לאחר כמה שנים של ניסיון אין בד"כ סיבה להישאר בפירמה. ראיתי איך השותפים עובדים וכמה קשה לשלב עבודה וחיים, והחלטתי להמשיך הלאה.
באותה תקופה פורסמה המשרה ב- Axonius ונראתה כמו הזדמנות מדהימה להקים מחלקה משפטית בחברת סטארט-אפ פורצת דרך, אז קפצתי על זה. נפגשתי עם ההנהלה והיה קליק. כשהצטרפתי בתחילת 2020 היינו חברה של כמה עשרות עובדים; כיום, אנחנו חברה גדולה וגלובלית – קרוב ל-600 עובדים בכ-10 מדינות, עם נוכחות משמעותית בארה"ב ובישראל. המחלקה בראשותי אף היא התרחבה ונהייתה גלובלית כדי לתמוך בביזנס.
מרגש האמת. מה בדיוק אתם עושים ב-Axonius?
אנחנו חברת סייבר המספקת פלטפורמה לניהול ואבטחה של נכסי IT. מוצר הדגל שלנו מאפשר לדעת כמה נכסים כאלה מחוברים לרשת הארגונית של החברה, לזהות באילו נכסים יש פערי אבטחה, ולדאוג לעדכן אותם כך שיעמדו בדרישות החברה. יש לנו גם מוצר מצליח נוסף שהשקנו השנה המתמקד בניהול ואבטחה של אפליקציות SaaS.
מה השתנה כשעברת לתפקיד In-house?
הרבה מאד – הקירבה לביזנס, הגיוון בתחומי העיסוק, וכמובן גם היכולת לנהל ולשלוט על הזמן שלי – זה השתנה דרמטית. כבר לא לילות לבנים, הרבה עבודה כן? אבל יותר "שפוי". רוב הזמן אני עובד מהבית וגם הצוות שלי.
והישראליות, "The Israeli CHUZPA" מה שנקרא… תרמה, הרסה, קידמה, לא הזיזה?
אני חושב שהיכולת לדבר "ישראלית" ו"אמריקאית" ברמה התרבותית, בהרבה מובנים זה דבר חיובי – כי זה בא בנוסף ולא על חשבון. זה חלק מהמעבר לחו"ל – אתה בא עם החבילה הישראלית אבל צריך לשמור על פתיחות וסקרנות ולאמץ את הז'רגון והתרבות המקומית כדי להצליח. בעיניי זהות יכולה להיות מורכבת, ונדרשת אינטליגנציה רגשית כדי לדעת איך להתנהל ובאיזו סיטואציה. למשל, לקטוע בן אדם בשיחה במקום אחד זו פרקטיקה מקובלת ובמקום אחר זה עשוי להוות חוצפה.
טוב הכל לאבי דאבי האפי האפי ג'וי ג'וי. אנחנו באנו לפה לחפש קשיים. היו קשיים במעבר לחו"ל?
האמת שהמעבר לחו"ל היה ממש טבעי. אשתי גדלה בארה"ב והמשפחה שלה משם. לא הייתה ההסתכלות של "עוברים לתמיד", אלא לקחנו כמה מזוודות לשנים הקרובות, ואח"כ נראה.
ואיך הרגשות היום בחלוף כל השנים, אתם מגיעים לארץ? מתגעגעים?
בשנים האחרונות פחות הגענו בגלל הקורונה וכי יש ילדים. ברור שמתגעגע למשפחה, לחברים, להווי והחיים בארץ. לתל אביב! אבל גם מצאנו את המקום שלנו כאן גם מקצועית וגם קהילתית, ואיכות החיים פה מאוד גבוהה.
חיים את החלום האמריקאי. בוא נדבר שניה על האנגלית. יש לא מעט עו"ד או מתמחים שקריירה בחו"ל קורצת להם אבל אין להם בהכרח אנגלית טובה. איך זה היה לך?
אנגלית ברמה גבוהה זה חשוב. אצלי זה התחזק בעקבות הטיול הגדול אחרי צבא וגם אשתי גדלה בארה"ב אז במהלך השנים השיח ביננו היה בעיקר באנגלית וזה תרם לחיזוק השפה (לאחר שהילדים נולדו השיח בינינו נהיה יותר מעורב – אנגלית ועברית). כמובן גם צפיה בסדרות טלוויזיה ועבודה עם לקוחות בנ"ל תרמו.
ולשאלת השאלות שאנחנו אוהבים לשאול במדור "לא הולכים בתלם" – דמיין אותנו נשענים על היד כמו יאיר לפיד של פעם ושואלים במבט נוגה: משהו יחזיר אותך לארץ?
כרגע – לא נראה באופק. אנחנו במקום טוב. יכול להיות שבעוד כמה שנים, אי אפשר לדעת. החיים לוקחים אותך לכיוונים מפתיעים.
ת'כלס? אתה צודק. אדי, יש לנו הרבה עו"ד ומתמחים שקוראים את הריאיון איתך ב-Wello – איזה טיפים אתה יכול לתת למי ששוקל רילוקיישן או בכלל בעיסוק בייעוץ משפטי פנימי?
ה-טיפ: Dream big! יש כ"כ הרבה הזדמנויות וצריך לא לפקפק בעצמך ולהיות מוכן לקפוץ למים. הרבה פעמים זה כרוך בעבודה קשה, באקסטרה צעדים ובקצת מזל – אבל חשוב לחלום בגדול, ובנוסף גם להיות פתוח וסקרן. אולי זה קלישאתי – אבל השקפה אופטימית בעיניי זה שכל החלטה היא הזדמנות ללמוד.
טוב, חד משמעית – הוא מחייך באמת מהלב. ויש לו על מה. שרק תמשיך לחייך אדי!
