למה אני לא עושה התמחות משפטית

בר סוסובר, 27, סטודנט למשפטים, לא עושה התמחות ("אנחנו אוהבים אותך בר!..").

זה עדיין משעשע אותי לראות אנשים נדהמים כשהם מגלים את זה. לפעמים זה נראה כאילו הם לוקחים את זה אישית. שואלים אותי:

• "איך יכול להיות שאתה לומד ארבע שנים משפטים, ובסוף מחליט לא לעשות התמחות?"
• "מה, אתה עושה הסבת מקצוע?"
• "אתה מתחרט שלמדת משפטים?" או;
• "תגיד, לא שווה לך לעשות עוד שנה של התמחות כדי לפחות לקבל חותמת?!"

אני לא מאשים אותם, זוהי החלטה לא אינטואיטיבית שנחשבת יחסית חריגה בנוף של סטודנטים למשפטים, וברור שיש לא מעט הגיון בטיעונים שלהם. ובכל זאת, אין לי ולו טיפה אחת של ספק שאני עושה את הדבר הנכון בשבילי. כש- Wello פנו, החלטתי שזאת הזדמנות טובה לספק תשובות לסקרנים ולסייע לאלו שיושבים על הגדר לקבל החלטה מושכלת.

הסיפור שלי:

אני סטודנט שנה שלישית למשפטים ומנהל עסקים בבינתחומי. תכל'ס, הולך לי לא רע בכלל. הציונים שלי טובים, אני חבר בכל מיני תכניות מעבר-ללימודים שצורכות ים זמן והשקעה, ושרק השתייכות אליהם שווה הרבה כלפי חוץ. אני גם מאמין שיכולתי להתמחות במשרדים נחשבים. אם כך, למה אני לא רוצה להיות עו"ד? ולמה אני לא מתכוון לעשות התמחות?

סיבה ראשונה – הרצון שלי בקריירה כעו"ד נמוך מהרצון בקריירות אלטרנטיביות העומדות בפניי 

הרעיון די פשוט – קריירה כעו"ד איננה העדיפות הראשונה שלי. אני מנהל עסק בתחום השיווק הדיגיטלי כבר כמה שנים טובות, והעסק אפשר לי להיחשף למגוון תעשיות ותפקידים מעניינים שפתחו לי את העיניים. עם הזמן הבנתי שיזמות עסקית זה הקטע שלי, וזה מה שיוצר לי ברק בעיניים. דווקא אחרי שהבנתי מה הכיוון שלי, החלטתי ללכת ללמוד משפטים. מעולם לא הסתכלתי על הלימודים כעל צינור שיוביל אותי להיות עו"ד. ראיתי ערך אחר שאוכל להפיק מלימודי משפטים.

אני מאמין שלבנאדם יש ארגז כלים ('Skillset') שהוא לוקח לכל מקום – אוסף היכולות שהוא אוגר במהלך החיים, ומסוגל להביא ל'שולחן' ולהוסיף אליו ערך; מה שיהיה בתוך ה Skillset– הוא שיאפשר להשיג יתרון תחרותי משמעותי, ויבדל אותו מאחרים.

במקרה שלי, לימודי המשפטים 'חימשו' אותי ביכולות פרקטיות ובגישה לידע שלא הייתה בידי לפני. עכשיו, אני לא רק ה-marketing guy, אלא גם ה-legal guy, והסיכוי שלי להנהיג חברה בהמשך הדרך השתפר פי כמה. אנשים אחרים יכולים להפיק תועלות אחרות מהלימודים – הבנת עולם המשפט, לוגיקה משופרת, הבנה מעמיקה של מבנים חברתיים, יכולת ביטוי, הבנה כלכלית-משפטית, ידע כללי רחב, גישה למסמכים משפטיים, קשרים שימושיים בהמשך הדרך ועוד, אבל מה שמשותף לכולם הוא הבסיס המשפטי שמשמש יתרון בכל עמדה.

בהקשר הזה אוסיף שההחלטה ללמוד לתואר נוסף במקביל (מנהל עסקים במקרה שלי), וודאי מוסיפה ומאפשרת לי נתיבים נוספים לבחירה ביום שאחרי הלימודים.

הנקודה החשובה לדעתי היא לזכור, שהמבנה של לימודים-התמחות-מבחני לשכה-עבודה כעו"ד איננו מבנה מחייב, בוודאי למי שלא רוצה לפתח קריירה כעו"ד. אני רואה את זה כמן שרשרת אירועים עם נקודות יציאה, ולכל אחת ואחד יש התאמה אסטרטגית שונה שמכתיבה נקודת יציאה שונה מהשרשרת.

כמחצית  מחבריי לספסל הלימודים טוענים שהם לא רוצים להיות עורכי דין, ואת ההתמחות הם עושים כי הם כבר 'מושקעים'. אז למה אני החלטתי אחרת?

סיבה שנייה – אני מאמין כי הערך המוסף שאקבל משנה וחצי של התמחות + מבחן לשכה + חותמת + תואר עו"ד, נמוך יותר מהאלטרנטיבות האחרות העומדות בפניי

אין לי צל של ספק, כי לניסיון הנצבר בשנת התמחות ובלמידה לקראת מבחני הלשכה יש ערך משמעותי. יש שיאמרו ששנת התמחות שווה כמו עוד שנתיים שלוש של לימודים. בנוסף, אני לא אהיה סתם בר סוסובר, אלא עו"ד בר סוסובר (נשמע fancy ללא ספק). אוכל גם להרוויח פה ושם כמה מאות שקלים אם אחתום למכר של בן דוד על חוזה שכירות לדירה.

למרות זאת, אני מעריך שיש לי אלטרנטיבה לשימוש יעיל יותר בשנה וחצי הללו. אחרי שהתעמקתי ושקלתי את נתיבי ההתפתחות שלי, הגעתי למסקנה שיש מספר חלופות בהן התועלת המקצועית שאפיק תהא גבוהה משמעותית מסך כל התועלות שאפיק מהתמחות. אני מאמין שעם כל הקושי שבמהלך, ויש קושי, בשלב זה של חיי המקצועיים – כל דקה שאשקיע בעולם המקצועי שאליו אני שואף להצטרף, יעילה עבורי יותר מדקת התמחות וקבלת תואר עו"ד.

אם לחזור לדוגמת השרשרת למעלה, אני מאמין שמבחינת יעילות גרידא, נקודת היציאה האופטימאלית שלי תהיה בסיום הלימודים. מיותר לציין שהסוגיה רלוונטית במיוחד בעבור סטודנטים שיסיימו את לימודיהם בשנת 2020 ואילך, ויידרשו לתקופת התמחות ארוכה עוד יותר.

מעבר לטיעון היציאה האופטימאלית, נראה לי שסטודנט שלומד משפטים ולא באמת רוצה להיות עו"ד, צריך להכיר בכך שהתמחות במשפטים עשויה להוות עבורו מדרון חלקלק; לא שאספתי נתונים, אבל אני בטוח שיש כמות גדולה למדי של סטודנטים שנשאבו למערכת (כלומר, המשיכו אחרי ההתמחות ופיתחו קריירה כעו"ד), ובכך ויתרו על האפשרות לקום יום יום בבוקר, ולעשות את מה שהם באמת רוצים ואוהבים לעשות.

ומה עם הסביבה?

לסביבה חשוב לדעת שיש לך סיבה מספיק טובה לצאת בנקודת היציאה שאחרי הלימודים. זה לא עניין של קונפורמיסטיות או ללכת בתלם – אנשים מסביב באמת דואגים וחוששים שאתה עושה טעות. אותם אנשים שהפציצו אותי בשאלות מלאות פליאה על ההחלטה שלא להתמחות התרצו כשהסברתי להם במילים פשוטות שאני חושב שהשאלה שלהם במקום, אבל יש לי סיבה רציונאלית לבחירה שלי. כשדיברתי להגיון שלהם והשתמשתי במונחים של יעילות, רובם המוחלט סמך עליי שאני יודע מה אני עושה. כנ"ל לגבי המשפחה, בת הזוג והחברים מהבית. שווה להקשיב לסביבה, אבל הסביבה תקשיב לך אם יש הגיון בטיעונים שלך.

ולסיום, נקודה למחשבה

הראיונות להתמחויות מעבר לפינה. ההמלצה שלי למי שיודע שאינו רוצה להיות עו"ד היא לעצור ולחשוב – אם מחר בבוקר היית מקבל תואר בוגר, האם יכולת לנצל את השנה וחצי הקרובות בצורה שתקדם אותך יותר מאשר התמחות לשם התמחות? אם התשובה היא לא – נהדר! קח את הזכות להתמחות בשתי ידיים והפק ממנה את המיטב. אך אם התשובה היא כן – נהדר לא פחות. אלו החיים שלך- אל תהיה מקובע, אל תגביל את עצמך כי זה מה ש'נכון' לעשות. תנקה את כל ה'רעש' מסביב ותקבל החלטה שתפורה למידותיך שלך.

בהצלחה!

רוצים לכתוב לנו? שלחו אלינו מייל ואנחנו ניקח את זה משם – dor@wello.co.il