חלומות לא חייבים להיות רק חלומות. אחרי הריאיון שערכנו עם עו"ד אורן קלוג, ממש יכולנו להרגיש את מצברי המוטיבציה מתמלאים מחדש!
דברנו על חוויית ההתמחות שלו, המעבר ללונדון ללימודי תואר שני, הניסיון התעסוקתי הענף שלו וכמובן ביקשנו עצות והשראה.
(כותבת: מאיה פיקלר)
אז בלי הקדמות נוספות, לטובת העוקבים שלנו שלא מכירים אותך, אורן ספר לנו קצת עליך ועל מסלול הלימודים שלך:
"אני ה- General Counsel של חברת Bespak שהיא חברה שמייצרת תרופות ומכשירים רפואיים בתחום האינהלציה לכל חברות התרפות הגדולות בעולם. 
במקור מרעננה, בוגר אוניברסיטת רייכמן (המרכז הבינתחומי לשעבר). עשיתי תואר ראשון במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים עם התמחות במימון, אותם סיימתי בהצטיינות.
היום מתגורר עם אשתי מרינה ושני הילדים שלנו, אלה ובן, בלונדון. כמתבגר שיחקתי סקווש והייתי נוסע לתחרויות באירופה, הייתי זכאי לספורטאי מצטיין אך בחרתי ללכת לקרבי.
את ההתמחות שלי עשיתי במשרד Balter Guth Aloni, ונשארתי לעבוד שם 4 שנים. שם נכנסתי לתחום הפארם מאחר והלקוח הכי גדול היה ג'ונסון אנד ג'ונסון.
אחרי שהתחתנתי אשתי ואני תמיד דיברנו על הרעיון של ללמוד בחו"ל וכך עשיתי תואר שני ב- UCL (University College London), שהיא אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם במשפטים. עשיתי שם את המאסטרס (LL.M) ב- Corporate Law."
קשה להחליט מה לשאול קודם! איך הייתה ההתמחות בבלטר?
"חווית ההתמחות שלי הייתה טובה מאוד. עובדה שנשארתי גם. בלטר זה משרד די גדול והוצמדתי לשותף שכינה את עצמו כ"Old school". הוא חשף אותי להכל מהכל.
עשיתי איתו ליטיגציה, חוזים, מסחרי, מכרזים. יום אחד הייתה ליטיגציה בתיק מעניין של תכנון ובנייה ויום אחרי זה משהו שונה לחלוטין. בנוסף, הייתה לי גם המון עבודה של ג'ונסון אנד ג'ונסון עם שותף אחר.
ההתנהלות הזו לדעתי עושה את ההתמחות למעניינת יותר."
התלבטות של סטודנטים רבים היא משרד גדול או קטן, מה דעתך בוויכוח הזה?
"אי אפשר להתכחש לעובדה שאם אתה נמצא במשרד גדול או בינוני זה פותח לך דלתות לקריירה. מצד שני, כמובן שאם יש אנשים שיודעים כבר בגיל הזה שהם רוצים להתמחות באיזה שהוא תחום ספציפי, יש משרדי בוטיק לא מאוד גדולים אך ידועים בתחומם.
זו אופציה מאוד טובה למי שיודע מה הוא רוצה לעשות. המון משרדי בוטיק באים עם איזה שהוא 'רפיוטיישן' מאוד טוב שמשרדים גדולים גם אוהבים אחר כך אם מחפשים שינוי כיוון כעורך דין."
ומה משך אותך דווקא לתחום המשפט?
"הייתי ילד ווכחן שאהב ועדיין אוהב לדבר. אמרו לי תמיד שאני אהיה עורך דין וזה כנראה שקע לי בראש. כשלמדתי דיי נהניתי ואני עדיין נהנה מלהיות עורך דין, אף פעם לא סבלתי מזה. אני יודע שמאוד קל לסבול אם המקצוע לא מתאים לך."
נשמע שיש איזו תובנה למתמחים עתידיים?
"בסופו של דבר זה לא מקצוע פשוט ויש בו הרבה בירוקרטיה. תמיד אומר למתמחים ועו"ד צעירים שמגיעים ומסתכלים על העבודה, שזה מאתגר בהתחלה כי מדובר בהרבה בירוקרטיה ועבודה סיזיפית על הרבה דברים שלא בהכרח יודעים כשמסיימים בית ספר למשפטים. לאט לאט כמות הבירוקרטיה והעבודה סיזיפית יורדת, והחלק המעניין עולה, כל אחד במה שמעניין אותו.
גם היום בתפקיד שלי, הבירוקרטיה היא חלק מהעבודה. המקצוע שלנו הוא תחום מאוד "יקר". רוצים שכל אחד יעשה כל מה שאפשר לחסוך מהעלויות. חשוב לקבל את זה שתמיד יש שני צדדים וזה נכון להרבה מאוד תחומים לא רק משפטים."
תמיד חצי הכוס המלאה! בוא נדבר באמת על המעבר ללונדון. מה גרם לך לעשות את השיפטינג?
"הייתה לי תמיד מחשבה ללמוד בחו"ל. בתחילת הקריירה בעיקר היה חלום להבדיל את עצמי. התחום בישראל מאוד רווי ותחרותי, וכשהסתכלתי בזמנו על פרופילים של הרבה שותפים צעירים במשרדים הרבה מהם למדו בחו"ל.
אשתי הייתה מאוד בעד, ואני בא מבית שההורים שלי הם דרום אפריקאים במקור. הם נמצאים בארץ כבר 45 שנה ועלו קצת לפני שנולדתי, ככה שדיברנו אנגלית בבית וזה מאוד מקל כמובן על הלימודים.
כשהלכתי לתואר השני, ואני בטוח שזה ככה בהרבה מהאוניברסיטאות הגדולות בארה"ב ולא רק פה באנגליה, הייתי אומר שהיו 50% זרים ו50% מקומיים בתארים מתקדמים, ככה שתלמידים זרים זה עניין נורמטיבי."
למה בחרת דווקא UCL?
"המטרה הייתה באמת להוסיף משהו ייחודי יותר לקו"ח, מעבר רק לאקדמי. חיפשתי אוניברסיטאות בארה"ב ואנגליה. והיתרון של אנגליה היה בעיקר המרחק מישראל. העובדה שאני יכול לראות את המשפחה כ-4 פעמים בשנה עוזר ומשמעותי.
כשבחרתי את לונדון, עשיתי מחקר לראות מה האוניברסיטאות הגדולות ממדריכי דירוג, וכשהתקבלתי ל- UCL שהיא בטופ חמש, הלכתי עליה."
אחרי הלימודים, עשית מעבר מעניין לתפקידי "אין-האוס". ספר לנו על התפקיד הראשון שלך וההתקדמות התעסוקתית.
"תפקיד היועמ"ש אין האוס שונה לחלוטין ממשרד. נקודת מבט שונה לחלוטין וזה משמעותי לדרך שבה נגשים לדברים.
פנו אלי מחברת פארמה בשם Eisai, חברת תרופות יפנית גדולה, מאחר והרקע שלי התאים לתפקיד של In-House. זה משהו שבחיים לא חשבתי עליו, הייתי עו"ד ברמ"ח אבריי ולא חשבתי שאעזוב את המשרדים, אבל זה היה או זה או לחזור לארץ והחלטתי שזה יכול להיות נחמד. בסופו של דבר, נכנסתי לחברה הזו ל- 3 שנים.
מדובר בתפקיד ראשוני. מצפים ממך להיות הרבה יותר עצמאי. בשונה ממשרד זה הרבה יותר יכולת לעבוד לבד, כי יש פחות חניכה. למנהל של מחלקה משפטית יש פחות זמן או נטייה להקדיש זמן לחניכה, וזה אחד ההבדלים התהומיים. ההבדל המרכזי הוא שבמשרד עורכי הדין הם במרכז כי הם מייצרי הכסף בעוד שבחברה עו"ד הם נותני שירות".
ואז, עברת לעבוד ב- Recipharm?
"כן. באיזה שהוא שלב קיבלתי טלפון מ"צייד ראשים", ו אחד המגייסים שכנע אותי לכיוון שבכלל לא רציתי, חברה קטנה יחסית לעומת הביג פארמה שעבדתי בה אז, שחיפשה עו"ד בתחום ה- Life sciences שזה מאוד נישתי. השתכנעתי והלכתי לריאיון בכל זאת.
היועמ"ש הראשי ואני מאוד התחברנו. ולקחתי את העבודה. אני עדיין נמצא בחברה הזו רק בגלגול הרביעי שלה בערך לאחר מספר מיזוגים ורכישות.
בהמשך קודמתי לתפקיד Head of Legal Commercial. התפקיד היה לפתח מחלקה משפטית שלא הייתה קיימת לפני, בחברה שהייתה יחסית גדולה. 30 פלוס מפעלים מסביב לעולם שכל אחד חברה בפני עצמה. את התפקיד הזה עשיתי 3 שנים בערך.' באפריל השנה התחלתי את התפקיד הנוכחי לאחר שעשינו Spin-out למחלקה הגדולה ביותר של Recipharm שנקראת Bespak. "
איפה אתה נמצא היום בין כל הגלגולים?
"לפני תקופה החלנו תהליך של ספינאאוט של אחת המחלקות. היא נהייתה חברה בפני עצמה הנקראת Bespak, בה אני נמצא היום, לאחר שהציעו לי להיות ה- General Counsel של החברה. אנחנו חוגגים כ- שלושה חודשים של החברה הזאת. הביזנס שונה מבחינת אסטרטגיה ומפעלים אבל חזרנו להיות חברה בריטית ופעילות בעיקר באנגליה מה שממש מציג סגירת מעגל מבחינתי. כל משאף שני שנמכר כיום בעולם או מיוצר לחלוטין על ידינו או שיש בחלק שאנחנו ייצרנו."
לגמרי ! תוכל להסביר לנו מה ההבדלים הגדולים בין משרד לעומת תפקידי "אין-האוס"?
"לרוב לא נכנסים לאין-האוס ישר אחרי בית-ספר למשפטים וגם לא אחרי ההתמחות. לרוב נכנסים לזה אחרי שנתיים עד ארבע. בתפקידי אין-האוס, מצפים ממך להיות מישהו שאפשר לסמוך עליו. שיכול להוציא מסמך, אומנם לא חף מטעויות, אבל ברמה גבוהה. כמו שציינתי מקודם, חשוב להבין שבשונה ממשרד, עו"ד הם לא המרכז אלה תפקיד מסייע.
ככל שאתה מתקדם יש המון אספקטים, כל חברה ומה שמניע אותה. חשובה היכולת להסתכל קצת יותר רחב מאשר רק ייעוץ משפטי ויותר בראיית הביזנס, מה שקצת קשה לעורכי דין לפעמים. קל להיצמד למסמך ולסעיף, כי זה מה שמצפים. אבל ככל שמבינים את הביזנס ולא רק מבחינה משפטית, אז אתה מתחיל להשתפר בייעוץ שאתה נותן, בכמה אתה מדויק במה שאתה אומר, כמה אתה יודע לקחת סיכונים ולכמת אותם וכמה אתה יודע לקחת החלטות בשביל הביזנס."
איך מפתחים לדעתך את היכולת הזו?
"אני חושב שחלק זה למידה וחלק זה אינהרנטי. יש אנשים שיצאו ממסלול לימודים כמו שלי שכלל מימון, הלכו להיות עורכי דין ושכחו מהמימון. אם יראו להם דו"ח רווח הפסד, זה סינית עבורם. אם זה לא סינית עבורך, וזה ממשיך לא להיות סינית, זה בא בטבעיות.
חלק נוסף זה סקרנות. אם אתה רוצה להבין את הביזנס שלך אתה שואל שאלות. האמת, את הקפיצות הגדולות שלי עשיתי כשלמדתי מהביזנס ולא מעו"ד. כחלק מהתפקיד הקודם שלי, כשפיתחתי את המחלקה למשפטים של Recipharm, ניהלתי דיונים מאוד משמעותיים עם הצוות שאחראי על הפיתוח העסקי וסגירת עסקאות על דברים שלעולם לא הייתי מגיע אליהם עם עו"ד. בזכות שיחות עם אנשים שניהלו משא ומתן בתחום המסחרי של הביזנס, התקרבתי לחלק העסקי."
אורן מוסיף ומשתף פידבק שקיבל – איך נראה עורך דין מסחרי טוב:
"בייעוץ, הכי קל לעו"ד להגיד לא. זה הכי חסר סיכון ועורכי דין שונאים סיכונים. החוכמה האמיתית היא איך להגיד כן. שותף בבלטר פעם אמר לי:
Be an enabler rather than a blocker. באין-האוס זה מאוד חשוב, זה עוזר לשיתוף פעולה בין המחלקה המשפטית לשאר המחלקות. גם בתוך החברה, עורכי דין הם אלו שצריך לעבור אותם ולעיתים נמנעים מהם ומחפשים דרך לעקוף אישורים. היחסים האלה של לפתור בעיות לביזנס לא לעשות בעיות לביזנס מאוד חשוב ליועמ"ש."
מהביזנס לרילוקיישן – מניסיונך, מה צריכים לשקול אלו שרוצים ללכת בדרך דומה?
"היום אני כבר 10 שנים פה. אנחנו מאוד נהנים, אבל חשוב להבין שזה לא לכולם. במיוחד בהתחלה, אנשים מסתכלים מהצד וחושבים שהכל ורוד וגדול. אבליש המון קשיים ולא פשוט להיות רחוק מהמשפחה, ולא קל להיות איפה שלא גדלת. אנחנו לא בריטים, ולעולם לא נהיה, אנחנו תמיד נהיה ישראלים. לא תמיד קל להתמודד עם זה אבל מנגד יש הרבה דברים מדהימים.
אבל באמת החוויה שלנו מאוד פוזיטיבית.
מה שצריך לשקול זה את היכולת להרשות לעצמך לקחת את הסיכון. כי זה כן סיכון בסופו של יום. מי שמרגיש שהוא יכול לעמוד בסיכון שהמעבר לא ילך, ולא רוצה לתהות בהמשך what if, אני ממליץ מאוד."
ואיך מאז המלחמה? 
"בסופו של דבר זה אינדיבידואלי ורוב הזמן באמת מרגישים מאוד טוב עם החיים פה. נתקלתי בהפגנות באזורים מסוימים, וקשה להסביר לחברים שכאן ששואלים שאלות, אפילו לא מעמדה מסוימת. לא נעים שהבית ספר מישראלי שבו הבת שלי לומדת בימי ראשון נסגר בתחילת המלחמה מחשש לענייני אבטחה.
אי אפשר לצפות ממישהו לא ישראלי להבין את מה שאת מבינה. לרוב האנשים אין זמן, לאדם ברחוב אין את הפנאי ללמוד ולהבין את הסכסוך שלנו. הבעיה האמיתית היא עם האנשים שחושבים שהם יודעים ונוקטים עמדה בעייתית."
תודה על השיתוף. נחזור למשהו יותר חיובי לקראת סיום. תחביבים? שאיפות להמשך?
"גם אשתי וגם אני במשרות מלאות, והילדים מאוד קטנים – אז אפשר לומר שעמוס לנו.
ישנו הקונפליקט הפנימי הזה שמרגישים ישראלים שגרים בחו"ל והוא לעולם לא יעלם. לא משנה כמה טוב פה בסוף המשפחה בארץ, ישראל זה תמיד הבית.
השאיפה? בעוד 10 שנים, בישראל וזה תמיד בראש."
