בחורה צעירה מרמת אביב שהלכה, כמו רבים, ללמוד משפטים, המשיכה ללימודי מאסטר בקולומביה ומהר (יחסית) התקדמה לשותפות בפירמת עוה"ד מהגדולות והמצליחות בעולם – "קירקלנד & אליס" ובהמשך אף המשיכה משם לתפקיד של עו"ד In-House בקרן הון פרטית מצליחה – וכל זה רק עד גיל 36.
מה, לא נשמע פתיח לסדרה חדשה בנטפליקס? עזבו אתכם "אמילי בפריז" וכל הקלישאות האופנתיות, אנחנו מעדיפים נשים כמו עו"ד טנה וילנר-דה קלר
, שמעוררות השראה.
כששמענו עליה היה לנו ברור שאנחנו חייבים להבין מה הסיפור, אז יזמנו איתה ראיון שחיבר בין לונדון הקפואה לתל אביב הקפואה לא פחות. הכירו את עורכת הדין שנשואה לשחקן פוקר וגולף מקצועי, אשכרה נהנית מהמקצוע הזה שנקרא עריכת דין (אבל לא פחות מכך מלטייל בעולם), מתהדרת בלא פחות מעשרה קעקועים, ואם רק תעזו להציע לה לחזור לישראל – היא תודה שזה הבית, אבל (!) באותה נשימה, תזכיר לכם שיש עולם שם בחוץ – והוא הרבה יותר מאתגר וגדול.
טנה, ספרי לנו קצת על ההתחלה של המסלול המיוחד שלך. למה למדת משפטים ומה היו התחנות שלך בארץ?
"תמיד הייתה לי נגיעה כלשהי לעולם המשפט – כבר בתיכון הייתי ב"נוער שוחר משפט עברי", וגם בשירותי הצבאי הייתי בסנגוריה הצבאית. מגיל צעיר אמרו לי שאני לא סותמת את הפה, ומשפטים הייתה הברירה הטבעית עבורי. אני באמת מתחברת למקצוע, נהניתי מהלימודים ואני חושבת שאנשים שעוסקים במקצוע הזה ולא באמת מתחברים (ויש המון כאלה), הם די אומללים. אצלי זה לא המצב. לא כל יום הוא היום הכי זורח, אבל אני נהנית מהעבודה שלי, אחרי שלמדתי משפטים באוניברסיטת רייכמן (הבינתחומי לשעבר) עשיתי התמחות במשרד ״צלרמאיר, פילוסוף, רוזובסקי, צפריר, טולדאנו ושות'״ (משרד שבזמנו היה שם דבר ולימים התפרק) ונשארתי שם כעו"ד בתחום הליטיגציה המסחרית לכמה שנים".
ומאיפה הגיע החלום לעבור ללמוד ולעבוד בחו"ל? עם איזה קשיים מיוחדים הבחירה הזו עימתה אותך?
"הרגשתי שישראל, שלא לומר מדינת תל אביב, קטנה עבורי. עברתי לניו יורק ועשיתי Master Degree באוניברסיטת קולומביה, ומשם המשכתי גם למבחני הלשכה בניו יורק. אין לי משפחה בניו יורק והיו לילות בודדים עד שפיתחתי לעצמי רשת חברתית, אז תחילת התקופה הייתה מאגרת. מבחינה אישית, הנסיבות האישיות שלי השתנו המון עם השנים והיום אני נשואה עם כלב, אבל כשעברתי – לא היו לי התחייבויות לאיש מלבד עצמי.
הקושי הוא בעיקר הבדידות בהתחלה, עד שמפתחים מערכות יחסים. לאט לאט הכרתי ישראלים וזרים שלמדו איתי בקולומביה והיו לי שתי חברות מהארץ שעברו לשם לפני וממש היו לי למשפחה. גם הלימודים היו קשים, הם מאוד תובעניים, אבל זו בסה"כ שנה. בשנייה שדרכתי באוניברסיטה בקולומביה – ידעתי שאני לא אחזור לישראל, ושאעשה הכל כדי שהמסלול שסללתי לעצמי ישתלם לי בהמשך".
אז הגעת משם למשרד קירקלנד – בין המשרדים הגדולים והיוקרתיים בניו יורק ובעולם. איך בחורה ישראלית צעירה עם ניסיון במשרד עו"ד ישראלי מתברגת למשרד כזה, ואף הופכת לשותפה?
"הלוואי וזה היה כל כך פשוט. יש לי סיפור מעניין. אני לא ביישנית ומאוד ישירה. התראיינתי למשרדים גם לפני קירקלנד ולא עברתי את הראיונות. לא הבנתי למה, באתי עם תעודת הצטיינות מבי"ס Ivy League וכלום. בזכות עצה של אבא שלי הגאון, לקחתי קואוצ'ר לשלושה מפגשים שילמד אותי איך להתראיין מול אמריקאים. זה סיפור אחר בתכלית. בארץ, למשל, לא מקובל להלל את עצמך בלי סוף, ובארה"ב דווקא צריך להגיד את זה באופן ישיר – כמה שתצטייני ותהיי מצוינת ותוסיפי ערך למקום עבודה. אין מקום לצניעות.
עשיתי סימולציה עם הקואוצ'ר, וזמן קצר לאחריה קיבלתי שתי הצעות עבודה. לא יודעת אם זה בהכרח קשור לזה או למזל או לתזמון, אבל חשוב להכיר את התרבות האמריקאית, היא שונה מאוד משלנו.
בסוף, גם העובדה שאני ישראלית שירתה אותי, כי יש לי פה ענק ואני ישירה ובכלל, ישראלים חושבים מחוץ לקופסה וזה יתרון. הייתי מי שאני, מאוד שונה משאר עוה"ד במשרד, ולטעמי זה תרם לכך שקודמתי לשותפות שנה קודם מבני המחזור שלי (ושלא יהיה ספק שעבדתי שעות ארוכות, ימים כלילות, כדי שהכול יתאפשר). לא מדובר בשותפות הון, אלא בטייטל ושדרוג התנאים, אבל זו תחנת ביניים שחייבים לעבור בה כדי להיות שותף הון (לפחות זה המקרה בקירקלנד)".
אותנו הרשמת. ההישגיות והתחרותיות בין עורכי הדין שם שונה מאשר בארץ? איך הצלחת לבדל את עצמך מהשאר, מעבר לעובדה שאת ישראלית?
"תודה. ההישגיות והתחרותיות כאן מאוד משמעותיות – זה אחד המשרדים הכי גדולים בארה"ב – אבל לטעמי תחרות היא בריאה. היו גם קטעים "מלוכלכים", אבל לא התרגשתי מהם. בסופו של יום לכל אחד יש את העסקאות שלו ואם אתה מרשים – אתה תרשים".
נשמע עד כה כמו חלום שמתגשם לעו"ד צעירה שרק עברה לחו"ל. אז איך קרה שבחרת לעזוב את השותפות מהר יחסית ועברת לתפקיד הנוכחי שלך – עורכת דין In-house בחברה שעיקר עיסוקה הוא נדל"ן ומימון.
"לא חיפשתי באופן אקטיבי לעבור תפקיד. הגיעה אליי הצעה לתפקיד ותנאים שמאוד קסמו לי – תפקיד בנישה של הקרנות (שממילא התעסקתי בה גם לפני כן), שאפשר לי שעות נוחות יותר ועבודה מרחוק באופן קבוע. תמיד נמשכתי לתפקיד שהוא In-house, זה מאפשר הרבה יותר נגיעה לביזנס ולא רק משפטים פרופר.
לא לכל אחד זה מתאים, זו דינמיקת עבודה שונה. אני לא נאיבית לחשוב שאם לא הייתי מגיעה עם שנות ניסיון מקירקלנד היו מציעים לי את התפקיד. אני כיום אחת מהיועצים המשפטיים של הפירמה, ועובדת למעשה בקרן שהיא המקבילה של הלקוחות שלי בעבר".
נשמע שיפטינג מעניין מאוד. הקורונה שכרגע מכה בנו (שלא נאמר מוחצת אותנו) כרגע בישראל, השפיעה על העבודה שלך ובכלל על התחום?
"הקורונה לא פגעה אבל שינתה את הלך המחשבה. אני מאוד אוהבת לטייל, אפילו יותר ממשפטים, מאמינה?, וכשלא יכולתי לטייל בגלל הסגרים – מצאתי את עצמי עובדת 16-18 שעות ביום מול המחשב וזה הוציא אותי מאיזון.
מהבחינה האישית, הכרתי את בעלי והתחתנו וטיילתי המון כשהתאפשר, ובאופן כללי הקורונה הביאה לכך שהוכח שאפשר לעבוד מרחוק ולשלב חיים פרטיים ויותר זמן משפחתי לצד הקריירה העמוסה הזו. המינוסים העיקריים בעיניי דווקא נוגעים לעוה"ד הצעירים והמתמחים, כי גם מבחינת הווי וגם מבחינת למידה – חשוב (או לפחות תורם) להיות נוכחים פיסית במשרדים".
כנראה שהקוראים של Wello, שהרבה מהם עו"ד צעירים או מתמחים מהארץ, יקראו את הריאיון הזה. אחרי שהם יסיימו למלמל לעצמם "OMG מי זאת הוונדרוומן הזאת ואיך אני נהיה/יית היא?" – מה היית ממליצה למישהו שיש לו זיקה למעבר לחו"ל כדי להתפתח במקצוע?
"קודם כל תודה. צריך מאד לרצות את זה ואסור לוותר. צריך להבין שמדובר בתהליך שלם של קבלה ללימודים, הלימודים עצמם, בחינות לשכה, חיפוש עבודה ובעבור רוב הישראלים (כפי שהיה נכון גם במקרה שלי) – מציאת מעסיק שיהיה מוכן לשמש כספונסר ולהוציא לך ויזת עבודה.
הלימודים מעניינים אך קשים. בחינת הלשכה מייגעת וחיפוש העבודה הוא תהליך מתיש שצריך לעשות באופן חכם – למצוא מקומות שיש בהם לידים על ישראלים, מציאת מכנה משותף או לפנות לאנשים שמכירים שיכולים לסייע באופן עקיף. מה שהרגיש לעיתים כמו עבודה בפני עצמה. חיפשתי עבודה במשך חודשים רבים לפני שמצאתי אבל לא ויתרתי.
בסוף, גם המזל שיחק אצלי תפקיד. כשעוד הייתי בארץ, ישבתי עם הבוס שלי לשעבר, הליטיגטור המבריק עו"ד איל רוזובסקי, לארוחת צהריים ובמקרה ישב באותה מסעדה פרופ' זוהר גושן, לשעבר יו"ר ראשות ניירות ערך. איל הכיר בינינו וסיפר שהוא מלמד בקולומביה. לימים, לקחתי קורס דיני חברות אצל פרופ' גושן, הצטיינתי, הפכתי לעוזרת מחקר שלו והוא היה אחד האנשים שסייעו לי בחיפוש העבודה בכלל ובהגעה לראיון המקדים שלי בקירקלנד בפרט. מי שרוצה את זה באמת – חייב להתמיד ולהקצות לזה המון משאבים ואנרגיות, אבל הכול מסתדר בסוף, הכול לטובה, גם דחייה מלמדת אותנו משהו על עצמנו".
יאללה, תעשי לנו קווץ' בלב. בימים האלה שמשרדי עוה"ד הכי גדולים בישראל במלחמת בוץ מי יעלה את השכר של עוה"ד יותר וייתן תנאים טובים יותר, בכמה התנאים בניו יורק היו טובים יותר מבארץ?
"התנאים טובים יותר באופן משמעותי, אבל הכל יחסי בחיים – מרוויחים הרבה יותר כסף בחו"ל, אבל גם עובדים הרבה יותר קשה (וגם מנהלים חיים במטבע הזר שבו משתכרים ("היי, שכ"ד של אלפי דולרים בניו יורק או אלפי פאונדים בלונדון"
טנה, את אישה אמיצה. אבל לפעמים נשים שאפתניות וקרייריסטיות נתפסות ככאלו שעשו ויתורים כבדים בפן האישי. את מרגישה שעשית ויתורים ושאת עושה גם כיום? 
"אני מרגישה שאין מנוס מלעשות ויתורים, לצערי הרב. אני כן אופטימית ומאמינה שבסוף הכול נופל במקום וכל דבר בעיתו. אני בת 36 ואין לי עדיין ילד למשל – מבחירה (אבל עבור מישהי אחרת זה יכול היה להיתפס כאסון). אני לא מצטערת על זה וכל אחת שתעשה מה שמתאים לה. אי אפשר להגיד שלא מדובר במקצוע שמצריך ויתורים (אבל גם רפואה וגם מקצועות רבים נוספים), אבל הכול אפשרי. אני מאמינה בקארמה שמתגלגלת איתך ועם המסלול שאתה בוחר לעצמך. תהיו אנשים טובים ותשאפו רחוק – הדברים יסתדרו מעצמם".
אוקיי הגענו לשאלת השאלות – מה יחזיר אותך ארצה?
"לא יחזירו אותי ארצה. אני מאוד אוהבת את ישראל, ישראל היא הבית וכמעט כל המשפחה שלי וכל חברי הנפש והילדות שלי חיים בארץ. מנגד, חיים בה גם אנשים שלמדו אותי מהיסודי ועד התיכון ולא זזו יותר משלושה רחובות מהרחוב שבו גדלו ואני כל כך לא מתחברת לאנשים האלו, מאחלת להם כל טוב, אבל כל כך כל כך לא מתחברת. אני מגיעה לביקורים כשאני מצליחה, נפגשת עם משפחה, חברים וחברות בחו"ל כשמצליח לכולנו (בעיקר עד הקורונה), אבל טוב לי היכן שאני. בהצלחה לכולם. מי שקורא ויש לו שאלות על התהליך וכל מה שכרוך בו, תמיד מוזמן לפנות אליי".
