אז אתם יודעים – אפשר לתת הרבה עצות טרחניות. לספר לכם שחשוב לשבת עם רגליים שלובות, אבל לא יותר מדי כי זה לא חוף ים, ותתלבשו יפה עם חולצה מכופתרת ושימו שפריץ מהשאנל 5 אבל גם אל תתלבשו יפה מדי כדי שהמראיין לא יהיה מאוים ותשדר ביטחון אבל לא יותר מדי ביטחון כדי לא להצטייר שחצן ו…וואו. התעייפתי. בכל זאת, ארצה לשתף אתכם בכמה נקודות חשובות שהפכו לקלישאות, ולא בכדי:
לחייך: למרות שמדובר בקלישאה, זו הקלישאה החשובה ביותר, הנכונה ביותר, ולא לריק. תראו, כנראה תהיו לחוצים. מידת הלחץ תנוע בין מתח בריא לבין קריסת מערכות טוטאלית, אך בכל מקום על הספקטרום הזה אין סיבה שלא לחייך. למה לחייך? ההסבר מאוד פשוט – אף אחד לא רוצה לעבוד עם מישהו עם פרצוף מבאס שמשדר שליליות.
בנוסף, מחקרים רבים בדקו את השפעות החיוך – חיוך זה דבר מדבק. מחקרים מראים שכאשר אתם מחייכים הסיכוי שהאדם מולכם יחייך גם, עולה, ומי מאתנו לא רוצה לראות את המראיין שלו מבסוט על החיים. בנוסף, רוב בני האדם חושבים שאנשים חייכנים הם מצליחים יותר ובעלי ביטחון עצמי גבוה. מחקרים מראים כי אנשים שנוטים לחייך יותר, הסיכוי שלהם להתקדם בעבודה גדל, ואם כל זה לא מספיק, מדובר בשינוי הורמונלי הלכה למעשה – בזמן שאנחנו מחייכים הגוף מפריש הורמון בשם אוקסיטוצין. הורמון שמשרה נינוחות, רוגע ומוביל להתנהלות טובה יותר.
אותנטיות ואמינות: יש לנו לעיתים תפיסה מוטעית לגבי מתי אנחנו נשמעים הכי טוב. דוגמא מצוינת ניתן למצוא בתקופת הצבא של כולנו. נכון יש את המפקד או המפקדת הזו שמדברים בטון פיקודי מזויף וכל מה שעובר לכם בראש זה: באמת אחותי? די תשחררי אנחנו כולנו מאותו הכפר, רק תגידי לי מה לעשות ותפסיק עם כל הפוזה הזו. אז אותו דבר בראיון להתמחות. תהיו אתם. אין דבר יותר מוכר מאותנטיות ואמינות.
להקשיב לשאלות: לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלחשוב על מה שאנחנו רוצים להגיד ועל איך לנסח את זה שאנחנו שוכחים להקשיב לשאלה ואז עונים משהו אחר לגמרי. תשימו לב על מה נשאלתם ותענו רק על זה.
קשר עין: עושה את זה יותר קל להקשיב לכם ולהתייחס אליכם ברצינות (גם על זה יש מחקרים). כולנו ניהלנו שיחה עם מישהו שמשפיל מבט או מסתכל לצדדים, זה לא נראה טוב ויוצר תחושה לא נוחה בזמן הריאיון.
אם אתם לא יודעים – להגיד: ישר להגיד אני לא יודע. זו לא בושה. עובדים טובים בכלל ומשפטנים טובים בפרט נמדדים ביכולת שלהם להבין באופן אובייקטיבי מה סך הידע שיש להם בבואם לבצע משימה מסוימת. אין שום בושה בלא לדעת משהו, בטח באמצע ריאיון משפטי מלחיץ.
לא להגזים כשאתם מספרים על עצמכם: במשך השבוע, כשאתם עוברים ממשרד למשרד ומנסים למכור לו כמה אתם שילוש קדוש של חריצות מסירות ועזרה לזולת, לפעמים הנאום הקבוע שלנו על עצמנו יכול להשתכלל קצת יותר מדי ולהיות כבר מוגזם ולא אמין. שימו לב לזה ונסו לתאר את עצמכם בצורה מהימנה ופשוטה.
לא להתבייש לשאול שאלות: אתם מתראיינים למשרה ויש תחרות רבה. עם זאת, אל תשכחו שגם אתם מראיינים את המשרד. נכון, אין טעם לשאול שאלות מעצבנות כמו כמה כסף תרוויחו ומה השעות כי בואו נודה על האמת – בכל משרד תקבלו מעט כסף ותצאו כבר אחרי השקיעה. מה אפשר לשאול? שאלות כלליות המשלבות אלמנטים אישיים של המראיין, למשל: איך הוא רואה את עבודתו במחלקה הרלוונטית? מה הוא חושב על עתיד מקצוע עריכת הדין? כפי שנראה בהמשך, גם המראיין הוא אדם עם רגשות ורצונות, וכמו כל אחד – גם הוא אוהב לדבר על עצמו ולספר את נקודת מבטו האישית. לשאול שאלות מתעניינות בטוב טעם יכול לשפר פלאים את האווירה בראיון ולגרום למראיין לזכור אתכם.
גם המראיין הוא בן אנוש:. בין תופעות הלוואי השכיחות של תקופת הראיונות היא "תופעת האח הגדול". למה הכוונה? ברגעי הלחץ אנו נוטים לשייך למראיינים כל מיני תכונות על ויכולות ניתוח אישיות שלא היו מביישות את שרלוק הולמס. נכחתי בעשרות אירועי סימולציה והכנה לראיונות במסגרות שונות ותמיד נשאלות על-ידי המתכוננים שאלות כמו " רגע, רשמתי שהייתי בהתנדבות בנפאל, אבל מהתקופה ההיא בפייסבוק גם יש לי הרבה תמונות ממסיבות פולמון, מה אם הוא יחשוב ששיקרתי?" או "הקורות חיים שלי בשנה הראשונה נראים ריקים, הוא לא יחשבו שהתעצלתי?"
בואו נחשוב על זה רגע. מי שמראיין אתכם הוא כנראה שותף באחד המשרדים. כל מה שהוא רוצה, ותהיו בטוחים שמופעל עליו הרבה לחץ מהדרגים הגבוהים, זה להביא למשרד שלו את המתמחים הטובים ביותר. הוא לא מחפש להכשיל אתכם, להיפך. הוא קיבל את קורות החיים שלכם מראש ואם נבחרתם להתראיין כנראה שהוא, או מי שאחראי על סינון המועמדים, אהב את מה שהוא ראה. הוא כנראה, ברוב המקרים, רק מקווה שתהיו טובים כמו שזה נשמע מהמסמכים שצירפתם ושרק לא תהרסו את הרושם החיובי שיצרתם. לכן, תבואו רגועים ונינוחים ותזכרו – גם אתם מראיינים את המשרד.
שיהיה בהצלחה, ואל תשכחו להישאר רגועים וליהנות מהתהליך.
