ריאיון עם עו"ד יעקב אנוך, שותף בכיר במשרד פירון ושות', שמסביר לנו למה החליט להישאר דווקא במקצוע (שוקינג!)
אנחנו אוהבים ורגילים לביקורת. אנחנו עובדים עם עורכי-דין, אנשים לא ביקורתיים בכלל. אבל לאחרונה קיבלנו תגובה למאמר האחרון שפרסמנו העונה לשם 'אוף גוזל חתוך את השמים'– שעסק בזה שעורכי-דין עוזבים את המקצוע ושות'.
בין שלל התגובות, מצאנו גם תגובה ספק ביקורתית של שותף בכיר במשרד מ. פירון ושות' – עו"ד יעקב אנוך, שהכתבה בנוגע לעזיבת המקצוע מעט צרמה לו. ניצלנו את ההזדמנות לדבר איתו על התופעה – ובמקרה שלו, מדוע הוא דווקא בחר להישאר. לשמחתנו (וגם קצת להפתעתנו) הוא הסכים.
- אז למי מכם שלא מכיר, עו"ד יעקב אנוך הוא אחד מעורכי-הדין המובילים בארץ בתחומי ה- M&A, הבוררות הבינלאומית והליטיגציה – והוא גם ראש מחלקת המיזוגים והרכישות במשרד פירון. אפשר גם להיכנס לעמוד שלו באתר ולראות מה הוא עוד עושה בזמנו הפנוי 😊
קדימה, מתחילים!
ש: שלום עו"ד יעקב אנוך! תודה שהסכמת להתראיין אצלנו!
תגובתך למאמר הייתה "נושא כבד. פוסט שטחי מעט עם תמונה שמעוררת געגועים עזים לימים טובים יותר". האם אנחנו מבינים שאתה חובב סקי?
ת: כן. התחלתי מאוחר (גיל 38) אבל מאז לא מחמיץ עונה – פעמיים בשנה מוצא הזדמנות לגלוש. השנה הספקתי לגלוש רק פעם אחת.
ש: מאחלים לך שתספיק לנסוע פעם נוספת גם השנה.
נשמח אם תוכל לספר לנו קצת על עצמך. מתי התחלת את דרכך כעו"ד, היכן אתה נמצא היום והאם תמיד ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות?
ת: היה די ברור שאהיה עורך דין מגיל צעיר. די אם אומר שלאחר שעברתי את כל המיונים לפרויקט הצבאי 'תלפיות', הגעתי לוועדה והודעתי ש"אסכים" להתגייס לפרויקט אם יובטח לי מראש שאוכל ללמוד משפטים במהלך השירות… לבסוף למדתי משפטים בעתודה האקדמית, התחלתי את הקריירה בפרקליטות הצבאית תוך השלמה במקביל של MBA במימון וחשבונאות ויצאתי לאזרחות.
במהלך השנים ואף שאהבתי את המקצוע מאד, לקחתי על עצמי תפקידים מחוץ למקצוע (עבדתי כבנקאי להשקעות בסלומון, סמית', בארני במנהטן, בנק ההשקעות של Citigroup וכמשנה למנכ"ל בחברת תכנה ישראלית בינלאומית) אך לבסוף שבתי אליו. כיום אני שותף בכיר וראש מחלקת המיזוגים והרכישות במ. פירון ושות', משרד שאליו הצטרפתי לפני כמעט 15 שנה.
ש: חלק מהקוראים שלנו הם מתמחים שחולמים להיות עורכי דין. מה דעתך על מעמדו של מקצוע עריכת הדין כיום? איזו עצה יש לך לתת למתמחים?
ת: המקצוע במצב מורכב, התחרות גדולה, ההערכה מהלקוחות פוחתת ויש תחושה שהשירותים הופכים ל commodity עד כדי כך שלא פעם התחרות מוכרעת במישור המחיר בלבד. לא פשוט.
מנגד יש למקצוע קסם ייחודי בעיניי. הוא מאפשר חשיפה לתחומי ידע רבים, למגוון רחב של לקוחות ועניינים והוא משמר ומטפח את חדות חושיהם של העוסקים בו.
לבני המזל המסוגלים לשלב עיסוק במגוון רחב של תחומים נכונה מידת עניין מיוחדת. אני למשל עוסק מאז ומתמיד הן בעסקאות מסוגים בשונים ובמשפט מסחרי, הן בליטיגציה ובוררויות בינלאומיות – גיוון שמאפשר לי לתת פרספקטיבה רחבה יותר ללקוחותיי וגם מונע כל אפשרות של שעמום.
ש: לפי פרסומי העיתונות, אחוז העוברים את מבחן הלשכה האחרון עמד על 34% בלבד. האם לדעתך אלו שעברו את המבחן יהיו עורכי דין טובים ואלו שלא- לא?
ת: הגישה שלי בעניין די נוקשה. מעולם לא היה קשה לעבור את לימודי המשפטים בארץ. בעבר היה סינון משמעותי בשלב הקבלה לתואר. היום המשוכה הראשונה שיש לעבור היא בחינות הלשכה, כך שהגיוני הוא שאחוז המעבר נמוך. וכמו בחלק ניכר מהבחינות – כשלון, מעבר או הצטיינות בבחינה רחוקים מאד מלהיות אינדיקציה קונקלוסיבית לאיכותו של עורך הדין שבדרך, אבל וודאי יש מתאם חיובי מובהק בין התוצאה לבין איכותו של הנבחן.
ש: איך אתה מסביר את המגמה שתוארה במאמר לפיה עורכי דין רבים עוזבים את המקצוע?
ת: הבעיה הקשה ביותר במקצוע היא העובדה שלא ניתן לייצר בעלות (Equity) במנותק מהעבודה. ברוב ההקשרים יכול מי שמקים עסק לפתח אותו ולהביאו למצב שבו יהיה לו ערך המנותק מעבודת הבעלים. הדבר מאפשר מכירה של העסק במלואו או בחלקו, הנפקה שלו, העברה של הניהול לידי שכיר תוך המשך הנאה מפירותיו ועוד כהנה וכהנה אפשרויות. במקצוע עריכת הדין הדבר לא מתאפשר.
בנוסף, מדובר במקצוע שבו ההכרעה בכל עניין נמצאת, על פי טבע הדברים, ביד הלקוח. אתה משמש כיועץ, כזרוע ארוכה, אך לא כמקבל ההחלטות. לא פעם מתפתחת התחושה אצל עורך הדין שהוא יכול לנהל את העסקים טוב יותר מלקוחותיו. לפעמים התחושה אפילו מבוססת. מכאן קצרה הדרך לחציית הקוים ולהפיכתו של עורך הדין ללקוח, לאיש עסקים, למי שמוביל מהלכים עסקיים בעצמו.
קשה גם להתעלם מהשחיקה שבמקצוע. זו נובעת מסיבות שונות ובראשן האופי העימותי של המקצוע. הדבר נכון באופן מובן מאליו במה שקשור לליטיגציה, אבל הוא חל גם בהקשרים רבים אחרים. אם האדם, בפראפרזה, הוא "תבנית נוף עבודתו", יש מי שיגיד שאל לו לאדם לשאוף להיות תבנית נוף של מקצוע עריכת הדין שכל כולו ריבים, מחלוקות וחילוקי דעות (מבלי להתעלם מכך שהטובים שבמקצוע יודעים להגיע לידי הסכמה ומוכשרים בפיתוח פתרונות). מדובר בעיסוק המחדד את החשיבה אבל כזה שיש בצידו מחיר רגשי לא פשוט.
ש. דיברת על שחיקה והאופי העימותי של המקצוע -האם לדעתך עזיבת המקצוע יכולה גם להיות נגזרת של שיקולים\סוגיות נוספות הקשורות למקצוע – כמו שעות עבודה ארוכות\יחסי אנוש\תנאי עבודה וכו'?
ת: דיברתי גם על הקושי לייצר שווי לעסק שמנותק מן העבודה וגם על העובדה שעורך הדין יושב באופן טבעי במושב שליד הנהג. לעומת זאת, אני לא בטוח ששעות העבודה הארוכות וכו' הן סיבה של ממש. מי שמעוניין לבנות קריירה ולא רק למצוא מקום עבודה צפוי להידרש להשקעה מרובה במונחי אנרגיה וזמן, בחלק לא מבוטל מהתחומים, אם לא בכולם, לא רק בעריכת דין. גם הצורך להתמודד עם מנהלים שלעיתים אינם שיקוף מוחלט של הבוס האידאלי אינו ייחודי לתחום המשפטי.
ש. לאור האמור, האם היית ממליץ לילדך לעסוק בתחום זה?
ת: לא, אלא אם הדבר ממש בוער בדמו.
ש. בתור אחד שהתנסה גם בתחומים שאינם משפטיים בלבד – לאילו תחומים היית ממליץ לעורכי דין מתלבטים לפנות?
ת: ניהול, יזמות עסקית, השקעות (VC, PE, Home Offices, etc.).
ש: ושאלה אחרונה לסיום- אם לא היית עורך דין, מה היית רוצה להיות?
ת: תמיד אמרתי, וזה לא השתנה – הקריירה האולטימטיבית בעיניי הייתה אחת משתיים – כדורגלן ברמה בינלאומית, או סולן (במקרה שלי, בצ'לו, שהוא הכלי שבו אני חוטא בנגינה). לצערי, לא הייתי מספיק טוב לא בזה ולא בזה ונשארתי חובב בשני התחומים.
**************************
תודה לעו"ד אנוך על שפינה מזמנו והתראיין.
ומה דעתכם? אם אתם מתמחים, עורכי דין צעירים / וותיקים או כאלה שבכלל מתלבטים אם ללמוד משפטים- נשמח אם תכתבו לנו בתגובות איך אתם רואים את העתיד שלכם במקצוע. לחילופין, פנו אלינו (דיסקרטיות מובטחת)!: office@robus.co.il
צוות Wello.
