השאלה "האם הגודל קובע" מטרידה את המין האנושי כבר תקופה ארוכה, ועד כה לא נמצאה לה תשובה חד-משמעית. בעוד שאיננו מתיימרים למצוא לשאלה זו תשובה שנכונה לכל תחומי החיים, ברשימה זו, ובאחת נוספת שתפורסם בקרוב, ננסה למצוא לה תשובה בהקשר של מציאת התמחות במשפטים – כלומר, האם עדיף להתמחות במשרד גדול, או במשרד קטן.
כמו כל ויכוח בעולם המשפט, נבקש לפתור את המחלוקת בעניין זה באמצעות הצגת שתי העמדות המנוגדות, על-ידי נציג שבחר בהתמחות במשרד גדול; ואחר שבחר בהתמחות במשרד קטן. את מלאכת הברירה, נשאיר בידי הקוראים.
ברשימה זו אבקש לטעון שהגודל דווקא לא קובע:
הנחות המוצא
לעתים קרובות סטודנטים למשפטים נוטים להעדיף התמחות במשרד גדול, אולם העדפה זו לא בהכרח נובעת משיקולים רציונליים או בחינה מעמיקה, בעקבותיהם ייתכן ויתקבלו מסקנות אחרות. לדעתי, שתי הנחות מוצא מנחות את הבחירה "הנכונה" של ההתמחות המתאימה ביותר לכל אחד. ראשית, שנת ההתמחות, כשמה כן היא, שנה אחת בלבד. למרות שלפני תחילתה, נשמעת שנה אחת כתקופה ארוכה למדי, בפועל מדובר בתקופת זמן קצרה ביחס לקריירה הזוהרת וארוכת השנים הצפויה לנו. שנית, שנת ההתמחות היא בפועל שנת לימודים נוספת. מדובר על שנה שעיקר תכליתה הוא לימוד פרקטי של מקצוע עריכת הדין לאחר לימוד הבסיס התיאורטי הרחב במהלך הלימודים האקדמיים. בפועל, שנת ההתמחות היא "שנת הכנה" לקראת תחילת העבודה בתחום עריכת הדין. כמו כן, האמור בדברים להלן מתייחס בעיקר למשרדי "בוטיק", כלומר משרדים קטנים ואיכותיים בעלי מומחיות בתחום מסוים. מתוך הנחות מוצא אלו ניתן להבין מספר שיקולים משמעותיים התומכים בהתמחות במשרד קטן, אותם אפרט להלן:
יתרונות ישירים של הגודל
במשרד קטן ישנו יתרון מובהק בכך שמדובר על קבוצה מצומצמת של עובדים אשר נבחרים בקפידה, כפועל יוצא מהיקף העובדים המצומצם. המשרד נדרש לוודא כי כלל העובדים איכותיים ויש פחות מרחב תמרון בעניין זה. בנוסף, מעצם כך שעורך דין או עובד אחר מעוניין לעבוד במשרד קטן, סביר להניח כי הוא מעוניין לעבוד בסביבת עבודה מלוכדת ומשפחתית. מתוך כך למעשה נוצרת סביבת עבודה של אנשים איכותיים המעוניינים לעבוד במקום עבודה קטן, מלוכד ומקצועי, שלא נופל באיכותו ממשרדים גדולים. בכך עשויה להימנע אווירת ריחוק, פיזי או רעיוני, בין העובדים על בסיס מחלקות, היררכיה ועוד.
תחום ההתמחות
בשל משך התקופה המצומצם וחשיבותה הרבה להמשך הדרך, את תקופת ההתמחות כדאי להשקיע בלמידה וצבירת ניסיון באופן מיטבי בתחום העיסוק העתידי אותו המתמחה מעוניין ללמוד. לכן, הדרך היעילה ביותר לצבור ניסיון זה היא על-ידי לימוד מעמיק ואינטנסיבי של תחום ידע מרכזי אחד והתמקצעות בו ככל הניתן במהלך שנה אחת. בדרך כלל משרדים קטנים, הידועים בשם האלגנטי – משרדי בוטיק, עוסקים באופן "בוטיקי" בתחום התמחות אחד ובו הם שולטים באופן מקצועי ביותר, לעתים מדובר במשרדים הנמנים עם הטובים ביותר בתחומם. לעומת זאת, מרבית המשרדים הגדולים בנויים ממחלקות שונות ומגוונות, המתמקצעות בתחומים שונים. לעתים קרובות, המתמחים מבצעים סבב בין המחלקות השונות בהתמחות.
מתוך כך, מובן כי ישנו יתרון מובהק להתמחות במשרד הקטן, בו יוכל המתמחה ללמוד היטב תחום עיסוק מרכזי באופן מיטבי ולהתמקצע בו לאורך שנה שלמה. מצב זה נכון במיוחד לסטודנטים שחשבו על תחום ספציפי בו ירצו לעסוק בהמשך הקריירה המקצועית, דוגמת תחום הליטיגציה, תחום הקניין הרוחני, תחום הצווארון הלבן, וכדומה.
מגוון אנשים וסגנונות מקצועיים
במשרד גדול העבודה נעשית בצוותים, והמתמחה יצוות במרבית המקרים לצוות מסוים. בכל משרד גדול מאד קיימים צוותים ברמות משתנות והרכבים משתנים של עורכי דין. דווקא במשרד קטן, כאשר היקף כוח האדם מצומצם באופן יחסי למשרד גדול, המתמחה בא במגע עם אחוז גדול יותר מבין עורכי הדין ובעלי התפקידים במשרד. כך, הוא סופג סגנונות עבודה מגוונים יותר, צורות מחשבה שונות ומתאפשר לו ללמוד ממספר עורכי דין. המתמחה יוכל ללמוד את המקצוע תוך עבודה עם מספר עורכי דין ובמגוון תיקים בהיקף שאינו בהכרח נופל מזה של משרד גדול. נהפוך הוא. במרבית משרדי הבוטיק, נהוג לעבוד עם לקוחות על בסיס פרטני, לרוב בתיקים בהיקף רחב ביותר, תוך עיסוק מועט בתביעות או הליכים קטנים.
סיכויי הישארות
ישנה תפיסה הקובעת שבמשרדים הגדולים יותר סיכויי ההישארות של מתמחה להמשך עבודה במשרד כעורך דין לאחר ההתמחות, הם גבוהים יותר מאשר אלו במשרד קטן. איני משוכנע כי מדובר בתפיסה מדויקת ומאומתת. כמו כן, אם מסתכלים על כל הסוגיה בצורה קצת יותר רחבה, ניווכח לגלות שאחוז עורכי הדין אשר שורדים במשרדים הגדולים מאד יותר משנים ספורות, קטן מאד. דווקא במשרד בוטיק קטן, בו כוח האדם נבחר בקפידה רבה, ההיגיון מצביע על החשיבות שב"השארת" מתמחה מוכשר ואיכותי להמשך עבודה במשרד כעורך דין. זהו תמריץ בעבור שני הצדדים: מצד המשרד, לפתח ולהכשיר מתמחה איכותי על מנת לאפשר צמיחה וגיוס עורכי דין מקצוענים; מצד המתמחה, ללמוד ולהתמקצע ככל הניתן על מנת להתאים לצורכי המשרד ולאפשר הישארות כעורך דין במשרד.
ה"שם" ויוקרת המשרד
התועלת הגלומה בהתמחות "יוקרתית" במשרד בעל "שם", כבודה במקומה מונח. עם זאת, ראוי לציין תחילה יוקרתו של משרד אינה חזות הכל. ההיבט המקצועי, נכונותם של עורכי הדין ללמד את המתמחים ולהכשירם, יחסי האנוש, אופי העבודה, יכולותיו האישיות של המתמחה ועוד, הם חלק נכבד לא פחות (ואף יותר) מפוטנציאל הצלחתו של המתמחה בהמשך הדרך, אף אם לא יוכל (או לא ירצה) להישאר כעורך דין במשרד בו התמחה. שנית, ישנם משרדים קטנים ומשרדי "בוטיק", בעלי "שם" ויוקרה שאינם נופלים כלל מאלו של המשרדים הגדולים. דומה, כי אותה "יוקרה" היא קונספציה שהשתרשה בקרב סטודנטים למשפטים, ואולם, בדירוגים המקצועיים ניתן לראות בכל תחומי ההתמחות משרדי בוטיק לצד משרדים גדולים מאד בקבוצות האיכות הראשונות.
סיכום
בהתאם לשתי הנחות המוצא, משך הזמן הקצר של שנת ההתמחות ותכליתה הלימודית, וכן לאור כלל השיקולים שהצגתי לעיל, אני בהחלט מאמין שהתמחות במשרד קטן מביאה עמה יתרונות רבים ובמקרים רבים עדיפה על התמחות במשרד גדול. זוהי הזדמנות לשנת לימודים אינטנסיבית ואיכותית לקראת העיסוק הפרקטי במשפטים.
מובן כי כל האמור לעיל הוא בגדר דעה אישית ואלו השיקולים שהביאו אותי לבחור כפי שבחרתי.
הכותב הוא טרום מתמחה במשרד בעז בן צור ושות', ועתיד להמשיך שם להתמחות.
