לקבלת עדכונים מלאו את המייל שלכם:

סגור
סטודנטים למשפטים

"מבקשי המקלט" – כך לא תעשו התמחות

אדם לזובסקי
15.04.2018 זמן קריאה: 7 דקות

רצפת הפרקט, המקרר העמוס בשתייה קלה מכל טוב והמדף המלא במבחר נכבד של בקבוקי סינגל מאלט, כמעט הצליחו ליצור את האשליה שלא מדובר במשרד עורכי-דין. אם לשנייה לא הייתי מתרכז, באמת שהייתי יכול לדמיין שאני לא שם. שאני יושב בריאיון באיזה סטארט-אפ מגניב שהולך להשתלט על העולם!

בפועל, אני ממתין בסבלנות מהולה בלחץ. תכף נכנס לריאיון להתמחות במה שמצטייר בעיניי כאחד המשרדים המגניבים (והטובים) בישראל – הירש פאלק ושות'. אני יושב שם ותוהה – האם אני לחוץ כי אולי לא אתקבל להתמחות? או להפך, שבטעות אולי כן? האם זה המקצוע שאני רוצה לעצמי? האם אני באמת רוצה להיות עורך דין?  

וממה שאני יודע, אני ממש לא לבד. אני משער שמאות סטודנטים למשפטים מתלבטים כך במהלך הלימודים. האם זה המקצוע בשבילנו? האם התפיסה של מה שחשבנו שזה אומר להיות עורך דין אכן משקפת את המציאות? אפשר להשלות את עצמינו עד אינסוף, אבל ברור לכולם שזה ממש לא כמו ב-Suits.

כי ב-Suits ודומיהם, אנחנו רואים דיונים להוטים שהופכים לעסקאות בשנייה. בפועל, כשאתה עורך דין, אתה נושם בכבדות, אתה מתרגש, הלב שלך דופק, כולך זעם ותחושת שליחות ואז… אתה הולך למחשב בקיוביקל שלך (או משרד) ומקליד כמה מילים (טוב, המון מילים). זו לא הדרך שבה אני רוצה לתקן את העולם ואני בטוח שאני לא לבד. אז אחרי שראיתי שותף בכיר במשרד עורכי דין מה-"טופ 20" בארץ ישן (!) במשך שלושה שבועות במשרד על מזרן יוגה, מצחצח שיניים ליד המחשב ובאופן תמידי מסתובב עם עיניים אדומות, והכל כדי שחברה עשירה אחת תשלם פחות לחברה עשירה אחרת, הבנתי שזה לא זה. אני לא הולך להיות עוד עו"ד.

אז עוד לפני שסגרתי את ההתמחות החלטתי באופן מודע שאסגור, וכך היה, כי אי אפשר להדאיג את אימא ואבא. העניין הוא שבאותה נשימה, הבטחתי לעצמי שאם בטעות אעשה אותה – סימן שנכשלתי.

אז איך אפשר להכין את הקרקע כדי לא להיות עורך דין, אפילו אם כבר סגרתם את ההתמחות ואפילו אם אתם לקראת סוף התואר? בפוסט הקצרצר הזה אנסה להציע מספר קווי מחשבה שיכולים לסייע לכם, מבקשי המקלט מהמקצוע המשפטי, לצאת לדרך חדשה עוד לפני שבכלל הפכתם לעו"ד. או לפחות לחלוק את מה שעבד עבורי.

זה בינארי

אין חצי לא רוצה להיות עורך דין. אם הגעתם למסקנה שאתם לא חושקים במסלול הקריירה הזה, עצתי היא שתכריזו בפני עצמכם שאם תהפכו לכאלה, נכשלתם. עדיף גם שתכתבו את זה איפשהו, כי לכתוב זה לעשות חוזה עם עצמנו – אפרופו "משפטים". ואם אתם ממש אמיצים, גם תספרו לאנשים על ההחלטה הזו. מעבר לכל ההבטחות שתעשו לעצמכם ולסביבה, ברגע שתכריזו על זה, באופן אוטומטי תחלו להיות חדים יותר וברורים יותר לגבי הבחירות שתרצו לקחת כדי להביא אתכם למקום אחר בקריירה. באופן מודע ולא מודע אתם תתחילו לקבל הצעות לתעסוקה וכיוונים לקריירה אחרת. זה פשוט קורה.

צרו הזדמנויות והיו בסביבה עם אנשים בעלי מיינדסט דומה לשלכם

כמעט בכל מוסד שמכבד את עצמו היום ישנן תכניות העשרה ומסגרות התנדבות שיאפשרו לכם ליצור קשרים ולרכוש ניסיון מקצועי מחוץ לעולם המשפט. הפכו מעורבים בתכניות וגופים אלו, כי הם יהוו את המנוף למעבר החוצה מהמקצוע – בין אם על ידי יצירת קשרים שיפתחו לכם משרה בתעשייה אחרת ובין אם באמצעות צבירת ניסיון מעשי שיכול להיות פתח לקריירה חדשה. דוגמאות לתכניות וגופים כאלה הם מועדוני יזמות, השקעות, תכניות מנהיגות, התנדבויות ועוד. מעבר לזה שאני ממליץ על כך באופן כללי לכל סטודנט, אלה יכולים לשמש צוהר מילוט מהמקצוע המשפטי.

תעבדו בדברים

לעשות תואר זה קשה, עמוס ומלחיץ, וכולם רוצים להיות מצטייני דיקן לפחות פעם אחת בשביל אימא ואבא. אבל אם יש לי עצה אחת חשובה לתת – תעבדו תוך כדי התואר. אפילו 8-12 שעות בשבוע. למה? כי ככה תפתחו כלים ויכולות שיהפכו אתכם ל"הון אנושי" חשוב בשוק התעסוקה. כמובן שבהיבט זה עדיף לקחת "משרות של ילדים גדולים" ככל שתמצאו כסטודנטים שהן מחוץ למקצוע ושתצליחו לשלב בלו"ז. אם עבודות שאינן מכניסות מספיק הן לא דבר שאתם יכולים להרשות לעצמכם ואתם חייבים לדוגמא לעבוד בחיי לילה, השתדלו לשאוף לתפקידים ניהוליים עם אחריות. כל יכולת מעשית שתוכלו לרכוש מחוץ לסל האקדמי תהיה שווה בהמשך. הרבה.

תתנדבו

אבל התנדבויות מקצועיות. לא מוריד חלילה בערך של ללכת לחלק מזון או כל דבר דומה. התנדבות היא דרך מעולה להגשים את שתי המטרות מעלה. אם אף אחד לא מוכן לשכור אתכם לבצע עבודה מקצועית שתפתח אתכם, תתנדבו לעשות אותה. תיצרו ארגוני סטודנטים, תתנדבו בכאלה, תקחו חלק בארגון מועדוני קמפוס שונים, תבקשו להיות מתמחים של אנשי עשייה שאתם מכבדים ועוד. אל תראו את זה אפילו כהתנדבות (למרות שזה ממש נחמד), אלא כהשקעה. כל זמן שתשקיעו עכשיו בפיתוח יכולות ורשתות קשרים חוץ משפטיות ישרתו אתכם בעתיד.

חמישה חודשים לפני תחילת ההתמחות שלי שלחתי את מכתב הביטול. הייתי בתהליך של הקמת הפרויקט הראשון של החברה שלי. לא ידעתי מה יהיה בספטמבר אבל זה הרגיש לי כמו הדבר הנכון וההוגן לעשות עבור המשרד שהייתי אמור להתמחות בו. זו סיטואציה מאוד לא נעימה ככה להפר את המילה שלכם, אני יודע. מי שקיבלה אותי קיבלה את הדברים בהבנה ואחלה לי הצלחה בהמשך הדרך (ועל זה אני אוקיר אותה לנצח). אני לא אומר שזה תמיד המצב (כנראה שלא), אבל אני רוצה להאמין שזה עדיף גם עבור המשרד.

הדברים הכתובים מעלה חייבים להגיע בשילוב של אומץ והקרבה בעיני. להצהיר קבל עם ועדה שאתם לא רוצים להיות עורכי דין אחרי שהתחלתם את התואר ולאחר כל ההשקעה היא החלטה שדורשת אומץ ולקיחת סיכון. וכן, הציונים שלכם יפגעו זה נכון, אבל אם אתם יודעים בליבכם שזו לא הדרך בשבילכם, אני מציע שתעשו את זה. עדיף עכשיו מאשר אחר כך.

 

מחבר המאמר הינו אדם לזובסקי, בוגר תואר במשפטים ופסיכולוגיה מהמרכז הבינתחומי הרצליה. לזובסקי הינו המייסד של חברת קדמה אינוביישן בע"מ היוצרת תכניות ומסגרות חינוך ליזמות עם עמותות, תאגידים וגופים ציבוריים. הוא לא עשה התמחות ובעברו גם היה מבקש מקלט משפטי.

חברת קידום אתרים באינטרנט חברת קידום אתרים